[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]שבוע קשה, שבו השנאה הלאומית / דתית הופכת אלימה וכואבת, עבר עלינו. ביום חמישי שעבר (18/6) גרמה שנאה זו להצתת כנסיה ולסיכון חייהם של המתגוררים בה, ביום שישי למחרת לרצח וביום שני (22/6) תוך יממה אחת שני מקרים של פגיעה בפצועים סורים שהובלו לבתי חולים בישראל. במקרה השני נרצח אחד הפצועים, והפצוע השני נפגע קשה עוד יותר.

מה יש בה בזהות הלאומית, שהיא מסוגלת לגרום לאנשים לפגוע באחרים. והאם ראוי לטפח אותה?

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]השבוע עלתה לסדר היום הציבורי סוגיית העדה האתיופית ומקומה בחברה הישראלית. יש בארץ כמאה אלף ישראלים שמוצאם מאתיופיה, מהם שנולדו באתיופיה ומהם שנולדו להורים יוצאי אתיופיה. קליטתם בארץ היא סיפור שיש בו הצלחות וגם כישלונות.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]אי אפשר שלא להתיחס השבוע לשני מעשי הטרור שאירעו בצרפת. מעשים בלתי נסבלים הראויים לכל גינוי. רצח אחד כתגובה לקריקטורה, וקורא תיגר על חופש הביטוי ואילו השני אפילו בציור אינו יכול להתלות והוא פשע שנאה גזעני.