מה יש בזהות הלאומית שיש בכוחה להפוך אנשים לשונאים ואלימים?!

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]שבוע קשה, שבו השנאה הלאומית / דתית הופכת אלימה וכואבת, עבר עלינו. ביום חמישי שעבר (18/6) גרמה שנאה זו להצתת כנסיה ולסיכון חייהם של המתגוררים בה, ביום שישי למחרת לרצח, וביום שני (22/6) תוך יממה אחת שני מקרים של פגיעה בפצועים סורים שהובלו לבתי חולים בישראל. במקרה השני נרצח אחד הפצועים, והפצוע השני נפגע קשה עוד יותר.

מה יש בה בזהות הלאומית, שהיא מסוגלת לגרום לאנשים לפגוע באחרים. והאם ראוי לטפח אותה?

המציתים בכנסיית הלחם והדגים כתבו על הקיר “והאלילים כרות ייכרתון” זהו קטע מתוך תפילת “עלינו לשבח” שנוצרה בחוגים המיסטיים באמצע האלף הראשון,  נכנסה לתפילת ראש השנה. מאוחר יותר הפכה לקטע המסיים כל אחת מתפילות היום. ואכן תפילת “עלינו לשבח” היא המנון של זהות . המנון שמדגיש את גאוותנו על היותנו יהודים עובדי ה’, אל בעל תכונות ראויות ומשמעותיות. ומבהיר את התקווה שלנו כי יום אחד כל העולם יפנה לאל זה וכך נתכן עולם במלכות שדי. נתכן ב”כ” כלומר מלשון כינון, ביסוס, ליצור עולם שה’ הוא במרכזו.

למה אנו מתכוונים שה’ במרכזו ?  לדעתי זה האתגר, כי אנשים שונים יענו תשובות מאד שונות לעניין.

יש מי שיתכנו עולם על בסיס אל קנא, אלים ומכאיב .

אחרים על בסיס אל ששמותיו הם שלום ואמת, ודרכיו דרכי נועם. כפי שאמר משורר התהילים “עולם חסד ייבנה”.

האתגר שלנו הוא להפוך את הקול הזה לקול המרכזי, קול שרואה בשיוך הדתי והלאומי דבר המחייב עשיית הישר והטוב, ולא נותן צידוק לפגיעה באחר.

המציאות של דע”ש והארגונים המוסלמים הקיצוניים האחרים מציבים בפנינו מראה כיצד יכולה להיראות קבוצה דתית שהולכת אחר אל קנא. זו מציאות שיש לעקור מן העולם, אלו הם האלילים שצריך לכרות מתוכנו בימינו: הפונדמנטליזם, ובייחוד הפונדמנטליזם האלים, הגזענות ושנאת האחר. הדרך לכרות אותם מבוססת קודם על  הצבת אלטרנטיבה של זהות שביסודה השאיפה לעשות טוב לך ולזולתך.  שראשיתה בתיקון האדם, אך לא בהיאטמות כלפי חוץ.

הלגיטימיות של פגיעה אלימה בפונדמנטליסטים, או בכל מפעיל אלימות אחר, מוגבלת למצב בו הם בדרכם לפגוע בך או באדם אחר, אז בהחלט מותר וראוי לפגוע בהם, ודומני שזו ההחלטה שברית בינלאומית צריכה לקחת על עצמה.

הזהות שלנו ממלאת אותנו משמעות ונותנת לנו כוח נוסף להתמודד עם אתגרי החיים, ועצם תחושת הערבות שחשים הדרוזים בגולן לאחיהם בסוריה ראויה להערכה. אך כאשר ערבות זו מאפשרת לפגוע בפצועים שאינם עסוקים בפגיעה באחרים, היא מגונה, וראוי לטפל בה כרצח ופשע שנאה, וללא סלחנות כלל.