[shashin type=”photo” id=”4662″ size=”small” columns=”max” order=”user” position=”right”]לא היה בקולנו האחרון לפרשת “ויחי” כל ציון לארועי השבוע שעבר, כי היה צורך לחשוב, כי לא היה אפשרי להגיב……

שופטי בין הדין הצבאי קבעו שהחייל אלאור עזריה אשם בהריגה. ומיד נשמעו האשמות קולניות וצורמות נגד התקשורת, מפקדי הצבא החל מהרמטכ”ל ועד אחרון מפקדיו הישירים של החייל, השופטים וכמובן ת השעיר לעזאזל הקבוע: “השמאלנים”, והמטרה אחת, להשבית כל מה שעוד פועל כסדרו במדינת ישראל, צה”ל ובית המשפט. המשתמע מההאשמות הוא שכולם שחורים ורק החייל שנשפט הוא “השה התמים”.

[shashin type=”photo” id=”4560″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בעקבות השריפות וארוע הסתה ושנאה כלפי הקהילה הרפורמית ברעננה, להלן מכתבם של שואלי ויזהר.

[shashin type=”photo” id=”5252″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]כיצד ניתן למלא מצוה זו שבעצם קשורה בקובץ המצוות שבין אדם לחברו, שלעניות דעתי (ולא רק) שווה בחשיבותו לקובץ המצוות שבין אדם למקום?! רק באמצעות היכרות, והכוונה להיכרות אישית, בינעדתית ובין דתית ובעצם לכל אינטראקציה בין בני אדם. אנו מדברים בכך רבות ובשטח אכן נעשים צעדים בכיוון זה, אך כל האירועים האחרונים מוכיחים שאין די בנעשה. יש יותר מדי שנאות, חשדנות וללא כל ספק ניצול של מצבים ופחדים על ידי מנהיגים בלתי אחראיים, הן דתיים והן פוליטייים. האמת היא שיש אפילו נסיגה לכיוונים פחות נעימים, והנטיה גוברת להתכנס כל קבוצה בעצמה, לא לראות, לא לשמוע ולהקשיב ולא לדאוג לאחרים. הגזענות מרימה ראש, וההקצנה בין קבוצות אנשים שאינן מוכנות אף לשמוע את דבריו של האחר הולכת וגוברת.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]לא להתרגל, זה הקול שדבק בי מאז ישבתי בכיכר אחרי הרצח של עלי דוואבשה ושירה בנקי. קול שנבע מן השיחות שם בכיכר ושאלות על למה יצאתם עכשיו? ובמה שונות הרציחות האלו מרציחות אחרות? התשובה שעוברת במוחי להרוגים ולנרצחים האחרים התחלנו להתרגל לאלה עוד לא. כמעט כאילו נרצחי פיגועים ונרצחים והרוגים אחרים הם בבחינת כלב נשך אדם, והם חלק מן המציאות שקבלנו על עצמנו.

ככל שאני מרבה בחשיבה, עולים בדעתי גם הרוגי תאונות הדרכים, אלה שאבדו בתאונות עבודה, חולים שמתו ממחלות, קרבנות פשע

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בשבת האחרונה התפללנו שלש פעמים מי שברך לחולים בערבית בשחרית ובמנחה, ב”מי שברך” ייחלנו לרפואתה של שירה בנקי ז”ל ושאר הנדקרים במצעד הגאווה ולרפואת נפגעי השריפה בדומא.

[shashin type=”photo” id=”5068″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בליל תשעה באב ציינו במנין את חורבן בית המקדש בלימוד עם ד”ר אילנה באר, שהרצתה על מצבם של נשים וילדים בזמן המרד הגדול.

[shashin type=”photo” id=”4560″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בערב ט’ באב, בתום קריאת מגילה משותפת למספר קהילות ליברליות בעיר מודיעין שהתקיימה בבניין הקהילה המסורתית ‘ידיד נפש’, גילו המתפללים כי בעודם מתפללים, דלת הכניסה נחסמה על ידי עציצים שהוצמדו לדלת מבחוץ כך שלא ניתן לפתוח את הדלת מבפנים. בנוסף נקשרו חבלים דקים בגובה הצוואר וכן בקצה המדרגות, כדי לגרום לנפילה ולפגיעה פיזית ביוצאים מבית הכנסת. חברינו במודיעין החליטו למחות כנגד האלימות הזו ויזמו עצרת תמיכה ושיעורים על ‘אהבת חינם’ בהשתתפות נציגי קהילות וזרמים שונים בעיר מודיעין בערב ט”ו באב. לפרטים לחצו כאן.

[shashin type=”photo” id=”4560″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”] ריסוס צלב קרס בקהילה מסורתית.

התנועה המסורתית מזועזעת וכואבת את הפגיעה באחת מקהילותיה.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]השבוע טרם דווח על פשע שנאה שבוצע כלפי ערבים אך, כפי שאתם רואים מהדיווח של התנועה המסורתית, רוסס גרפיטי פוגעני על בית כנסת מסורתי בירושלים.