30 שנות נחישות : חוויות מתפילת ראש חודש עם נשות הכותל

30 שנות נחישות : חוויות מתפילת ראש חודש עם נשות הכותל

30 שנה לארגון נשות הכותל, ראש חודש אדר, עזרת הנשים/עזרת ישראל/ ירושלים:

מבוא מפי הרבה נטלי : נשות הכותל ציינו ביום שישי האחרון , ראש חודש אדר ב’, 30 שנה לתפילתן הראשונה בעזרת הנשים בכותל, ב-12/1988. לכבוד  האירוע החגיגי, נסענו להצטרף אליהן, ולהביע בכך את הכרת הטוב שלנו למסירותן והתמדתן הגדולה לאורך השנים. באנו להתפלל איתן , להודות ולהלל עם אחיותינו מהארץ ומחו”ל שהגיעו במיוחד לכבוד האירוע. נסענו ארבע מהקהילה: רעות, סוזן, ליאת ואנוכי.  מצרפת בזאת את מילותיה המרגשות של ליאת סידס, חברתנו לקהילה ולמסע.

להתפלל באהבה ומסירות עם נשות הכותל/ ליאת סידס 

זו הפעם הראשונה בחיי בה השתתפתי בתפילה משותפת עם נשות הכותל. 

ולא!  לא הגעתי בשם שום מחאה או  פרובוקציה של זרם כלשהו.  הגעתי כי חפצתי להתפלל, לחבור לאלוהים, להודות לו ממעמקי נפשי על כל הטוב והחסד שזכיתי לו בזמן האחרון.  כל זאת חפצתי לעשות ביחד עם חברותי,  נשים שאני אוהבת ומוקירה שמהוות עבורי השראה לאהבת אלוהים ואדם.

פעם ראשונה בחיי שהרגשתי את השנאה כל כך עזה, יוקדת וישירה מול פני.  עד היום צפיתי באלימות שהופנתה כלפיהן דרך אמצעי התקשורת השונים, הפעם הייתי בלב  הסערה, הפעם זה הופנה כלפי באופן אישי.  מסביבי עמדו עשרות נערות צעירות בנות אולפנה משולחות רסן שדחפו, צעקו ירקו על כל מי שזיהו כ”אויבן” (בתמימותי חשבתי שהעובדה שידי שבורה ומגובסת יביא לחמלתן).  זה היה מפחיד ומשתק ולמרות העלבון הצורב הרגשתי רק כאב גדול וצער.  לא היה בי שום זעם וכל רצון להחזיר להן בחזרה. בניגוד להן שום פעולה אלימה כלפי, לא תגרום לי, לעולם, להשיב באלימות.  המחשבה שהרבנים משתמשים בהן ככלי משחק במאבקי הכוח שלהם לשליטה ובלעדיות ובדרך מסיתים, מרעילים ומשחיתים את נפשן מזעזעת את נפשי.

מעל עשור אני לומדת קבלה, מנסה להרבות טוב וחסד בעולם יום יום, שעה שעה.  מנסה ליצור תודעה של אחדות בין האנשים לקיים את מצוות אהבת הזולת בפועל ( שהיא לעצמה לא ערך מוסרי אלה כלי להתחבר לאלוהים).  מסתבר שלא מעט רבנים מהזרם האורתודוקסי הם בעלי רעיונות מסולפים ופרושים מרחיקי לכת ומסוכנים לתורה ולעבודת האל.  בשם השמירה על כבודו ועשיית “רצונו” הם פוגעים ומבזים את מי שנברא בצלמו.

כשגברה האלימות נאלצנו להתפנות (אז פתאום הגיע המשטרה) לעזרת ישראל. שם התחלנו לקרוא בתורה להתפלל ולשיר.

 רק כשהכול נרגע קצת חיפשתי לי פינה שקטה והתחלתי לבכות.