תיקון עולם

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בשבועות האחרונים הכנתי דיווח שנתי לתנועה המסורתית על פעילותנו בתחומים שונים ומגוונים, שאחד מהם הוא תחום תיקון העולם.

תיקון עולם הוא מונח שעבר שינויים רבים במובנו, והוא היום ציר מרכזי בפעילות יהודית – בייחוד בתנועות הליברליות (הקונסרבטיבית , הרפורמית ודומותיהן) בארצות הברית.

כיצד עושים תיקון עולם? כיצד פועלים לכך שיהיה עולם טוב יותר? זוהי שאלה קשה, המחייבת אותנו לשאול מה סדרי העדיפויות שלנו , ולבדוק אילו פעולות שלנו מתקנות, ואילו, לפעמים בניגוד לרצוננו, יוצרות קלקול, משמרות מצב של עוול, ופוגעות יותר בטווח הארוך.

דילמה מסוג זה היא השאלה האם להביא מזון לאדם עני? מצד אחד ברור שכן, כי יש כאן צורך, מצוקה מיידית, ומן הראוי לתת לה מענה. מצד שני פעילות החברה האזרחית מאפשרת למדינה לא להפעיל פתרון מערכתי כולל שיתן מענה לבעית העוני. בנוסף, ייתכן שאדם זה עני, כי הוא נמנע מלפעול ולהיות אקטיבי כדי לצאת מהעוני, והדאגה לו רק משמרת את הפסיביות שלו ומחזקת את תלותו ואת חוסר היכולת שלו להתקדם.

תשובתי לשאלה זו היא בזכות המחוייבות לתת לעני, מכיוון שיש כאן סכנה ברורה ומיידית, ויחד עם זאת יש לפעול לחיזוק וסיוע באיתור הכוחות המצויים בו, ובמקביל, לפעול פוליטית שתוודא שהמדינה פועלת מתוך אחריות לענייה. אך אני יודע שבמובן מסויים זה סוג של התעסקות בכאן ועכשיו, שמעכב את הפתרון ארוך הטווח.

באופן כללי בתיקון עולם אני מושפע מאד מדברים של פאולו פרירה: “נדיבות אמיתית מתבססת על המאבק המכוון לסילוקן של הסיבות המטפחות צדקה מזויפת. צדקה מזויפת מאלצת את הנפחד והנכנע, את “עלובי החיים” להושיט ידיים רועדות לצדקה. נדיבות אמיתית כרוכה בכוונה למנוע מן הידיים האלה – בין אם הן ידי יחידים או ידי עמים שלמים – להיות מושטות בתחנונים על מנת שכך יהיו לידיים אנושיות יותר, ידיים עובדות המשנות את העולם בעבודתן.” (פדגוגיה של מדוכאים – פאולו פרירה)

פרירה, איש חינוך ברזילאי, מציע כי נדיבות רגילה מסמנת חלשים. היא משמרת מצב של בעלי כח וחלשים מן הצד השני. ואילו נדיבות אמיתית מנסה להחזיר את שתי הקבוצות למעמד של שוויון, של שותפות, ברגעי השיא היא אפילו הופכת את כולם לשווי ערך. מכאן נובע שפעילות תיקון עולם משמעותית היא דווקא כזו שנעשית יחד, לא למען קבוצה אחרת, אלא למענך ולמען האחרים. או במודל מוצלח יותר כאשר קבוצת השיוך שלך כוללת את אותם אחרים, זוהי בעיני גם מהות פעולות תיקון העולם שלנו, יצירת מרחבים משותפים ליהודים וערבים, לילדים, נוער, מבוגרים וקשישים, לכלל בעלי הצרכים המיוחדים, להומואים וסטרייטים, אורתודכסים קונסרבטיבים וחילוניים, בעלי ממון ועניים, יושבי הארץ ויושבי התפוצות.

פרירה סמן בקטע המצוטט ובמקומות אחרים עד כמה זו פעולה מורכבת, גם הדוגמא בה פתחתי מדגישה זאת – אך בעיני זו לא סיבה לוותר, אלא להתאמץ ולהרחיב את השורות ולצמצם את נוכחותם של הקריטריונים המבחינים.