הרהורים בעקבות ליל ט’ באב
בליל תשעה באב, אך לפני שבוע, התכנסנו לקריאה במגילת איכה , לשירת קינות וללימוד שהותאם לזמן ולעת הזאת. מוטי בן מרדכי, יהודה וסוזן ראנד-לקריץ, ואנוכי, קראנו מתוך המגילה.
את הלימוד הקדשתי למחשבות אודות התגייסות הפרט בעת מגיפה, בעת צרה, לטובת הכלל. דיברתי על אחריות וערבות הדדית המוכרחים להיוולד מתוך הכאוס. ולמדנו יחד את אגרותיו של הרב עקיבא איגר,בעת התפרצות מגיפת הכולירה בפולין במאה הקודמת. הטקסט מצ”ב לעיונכם. רינה חביב, חברתנו היקרה, שהשתתפה לראשונה בחייה בערב שכזה, רשמה מילים מספר אודות חוויתה ומחשבותיה. תודה לך רינה. הנה הדברים כפי שנשלחו.
ט’ באב במניין המשפחתי המסורתי/ רינה חביב
בערב תשעה באב הלכתי לבית הכנסת הקהילתי. שעת דמדומים, השמש עוד רגע שוקעת אבל משהו דווקא מתעורר במקום, ישבנו על פופים בחצר הפתוחה כמנהג האבלים, הקשבתי לקריאת מגילת איכה כמו שמעולם לא שמעתי בטעם ופיוט. המילים חודרות כאילו מישהו שיכתב מחשבותי בחודשים האחרונים. בין ההקשבה המרתקת והניסיון להבין את הטקסט מתנהל בתוכי דיון, בעיקר שאלות על הישרדותינו כעם הכאוס, התפרקות השיקום ושוב ההרס ושוב תקומה ובניה כמעט יש מאין. מנין לנו הכוחות ומדוע זה קורה לנו שוב ושוב באותה תקופה בין תמוז לתשרי.
בתקופת חיינו חווינו את גירוש יהודי גוש קטיף ושנה אחרי מלחמת לבנון השנייה העקובה מדם ילדינו. ושוב קרע חברתי בעם, והפעם זו מגיפה עולמית בריאותית ולא פחות אולי יותר ערכית לאומית. אפילו האסונות האישיים שלי מות אוהבי ואהובי: מותה של אימי שנתיים אחרי מות בעלי שפירקו אותי, אירעו באותם ימים של אב ואלול; ואכן המגילה פותחת בפסוק הכל כך מדייק אותי:
אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם?! הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם?! שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס?!”
המשך קריאת המגילה הפתיעה אותי מאד, כי המילה מגילה מעוררת קונוטציה של משהו ארוך ומאוס ואולי אפילו משעמם, כשמבינים את הנושא וקוראים את כל התלונות והטרוניות. ציפיתי לאורך דברים, לתיאור הקושי לעייפות העם אבל גיליתי שהכל נאמר בתמציתיות , בבחירה מדוייקת של המילים ובמיקוד הפנייה ופתאום איבדה המילה מגילה את קישור הדעה המוקדמת שהייתה לגביה.
התפילה האחרונה מסתיימת במילים הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב [וְנָשׁוּבָה] חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כקדם. כאן תהיתי האמנם?! כקדם? האמנם אנו רק מבקשים לשוב כקדם? מה לא למדנו? ואולי לא הבנתי . בנימה אישית הייתי מבקשת הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב [וְנָשׁוּבָה] חַדֵּשׁ יָמֵינוּ לטובה לברכה לאהבה להבנה לסליחה ולקבלה.
חויה אחת מרצף הרהורים של תשעה באב. ****
לקריאת האגרות, מצ”ב הקישור:
Leave a Reply