האם יש קוראים “לקולנו”. שמחה גדולה גרמתם לי כל אחד ואחת שהגבתם בנושא “האם יש קוראים לקולנו?!”.
בגליון זה מתפרסם פוסט של שתי חברות שהן בעצם הבעת דעה של אורלי לגבי הפוסט של נטלי, ותגובתה של ורה קופיאן, הבעת דעות עניינית ששמחתי לקרוא, ואשמח אם ירבו המגיבים על הנכתב.
כמו כן הגיעה מיעל שלו תגובה לפוסט של ליאת “חג העצמאות בראי הקבלה”, 
ותשובה עיניינית מרינה חביב לגבי השתתפות בתפילות, בהתייחס לטבלת הלו”ז שפורסמה.
הגיעו גם מספר תגובות כפי שביקשתי, בקצרה רק לאשר שפותחים וגם קוראים משהו מן הסתם.
תודה לאריה ברן, לאילן פליוב, לארנה גולן, לנחמה באר ולאורי לאור שטרחו להשיב, גם במשפטים טובים ונחמדים.
והיום קיבלתי מאורלי את תגובתה בנושא כפי שהעבירה אלי:
“בוקר טוב, אסתי,
כקוראה ותיקה ונאמנה של “קולנו”, עוד בימים הטרום-דיגיטלים שלו, כשנערך ע”י סוזן ראנד לקריץ, נכתב בחלקו ע”י הרב צבי ברגר וחולק בתבות הדואר ע”י סוזן ויהודה, הביטוי “אף אחד לא קורא את קולנו” מגוחך בעיני.
כמוהו כמו הביטוי “כולם” , שנאמר ע”י ילדים ובני-נוער כשהם רוצים לשכנע את הוריהם לאפשר להם לעשות משהו , שבדרך כלל נאסר עליהם. “כולם” הולכים למסיבה שמתחילה בחצות, “כולם” הולכים לים, “כולם” נוסעים במכונית.
אני משערת, שיש אנשים שקוראים רק את הכותרות, יש אנשים שקוראים רק חלק מהפוסטים ויש כאלו שאינם קוראים כלל וכלל.
אחרי מות אמי, שכתבת אודותיו ב”קולנו”, פנו אלי לנחמני אנשים שהדבר נודע להם באמצעות “קולנו” .
כמעט 9 שנים מאז שעזבתי את כפר-ורדים. אני עדיין קשורה לקהילת “המנין המשפחתי”, ו”קולנו” הוא האמצעי שמסייע לי להשאר מחוברת לקהילה ולנעשה בה.
את מוזמנת לפרסם את הדברים הללו ולהפיצם בין מנויי “קולנו”.
שבוע טוב! מאורלי”
למי שאינו מכיר ויודע, וכדי להעמיד דברים על דיוקם, עו”ד אורלי מנדל אורמן, משמשת בהתנדבות,כיועצת המשפטית של “המנין”, עוד טרם הקמת העמותה שאף סייעה בהקמתה. (הפגישות נערכו בביתם של אדם ז”ל, ורות דרוקס שתבדל לחיים ארוכים, והשתתפו בהן באופן קבוע הרב ברגר, רות דרוקס, סוזן ויהודה ראנד לקריץ ואברי יחנוביץ).
יצויין שאנו אסירי תודה לאורלי על העזרה בכל נושא שנדרש, ותודות לדיגיטציה ניתן לקבלה גם ממרחקים – מרכז הארץ.
יש קוראים.
וכמו שאמרה אורלי, יש כל מני. אני, אישית, נמנית בין הקוראים מדי פעם מדי פוסטים…
אבל יודעת שאפשר לסמוך על “קולנו” כמו שעון ואפשר להפנות אליו.
תודה חמה ורה. התקבלו תגובות לא מעטות לשאלתי בקולנו הקודם, ששמחוני, במיוחד שאני מעריכה שעל כל מי שהגיב, ישנם כמה נוספים שאינם עושים זאת. אני מודה לכולם. לפתע תפסתי את עצמי תוהה לצורך מי ולמה אני עמלה?!. הצלחתי להזים את אותה אמירה שלא היתה מחמיאה כל כך.