פרשת השבוע, פרשת “תצווה” ספר “שמות”
פרשת תְּצַוֶּה היא פרשת השבוע השמינית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ”ז, פסוק כ’ ומסתיימת בפרק ל’, פסוק י’. הפרשה ממשיכה את הפרשה הקודמת, פרשת תרומה, בהוראות לקראת הקמת המשכן. את פרשת תצווה קוראים לרוב לפני חג פורים.
תוכן הפרשה
בתחילת הפרשה מובא ציווי למשה לקחת שמן לצורך הדלקת המנורה בכל יום ויום.
החצי הראשון של הפרשה עוסק בציווי על הכנת בגדי הכהונה של אהרן ובניו הכהנים. בגדי הכהן הגדול הם החושן, האפוד, הציץ, מעיל, כתונת, מצנפת, אבנט ומכנסיים. לכהנים הפשוטים (הדיוטות) היו רק ארבעה בגדים: כתונת, אבנט, מגבעת ומכנסיים
החצי השני של הפרשה עוסק בציווי על קרבן המילואים, שיוקרב לשם חנוכת המשכן. לאחר מכן באים ציוויים על קרבן התמיד, ועל הכנת מזבח הזהב המיועד להקטרת קטורת הסמים. בפסוקים האחרונים של הפרשה אף מרומז על יום הכיפורים שיכלול טקס מיוחד ויתבצע אחת לשנה.
התוכן הועתק מויקיפדיה.
בפרשת “תרומה” מדובר על התרומות שנדרש העם להרים ועל החומרים היקרים להקמת המשכן וכלי הקודש.
פרשת תצוה: “וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמות, פרק כ”ז, פסוק כ’). מצווה העם להביא “שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד” (פרק כ”ז, פסוק כ’). על נר התמיד לדלוק תמיד בחצר אוהל מועד (=המשכן) וזהו ציווי לעולם המכונה בפי התורה “חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם” (פרק כ”ז, פסוק כ”א).
בהמשך מתואר לבושם של הכוהנים, ותפקידם. הכוהנים יהיו לבושים בבגדי – “וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת” (פרק כ”ח, פסוק ב’). הבגדים יעוצבו על-ידי “כָּל חַכְמֵי-לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה” (פרק כ”ח, פסוק ג’).
רשימת הבגדים כוללת “חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט” (פרק כ”ח, פסוק ד’). החושן הוא לוח רבוע שבו משובצות 12 אבנים יקרות ועליהן חרוטים שמות 12 השבטים. החושן נצמד לחזהו של הכהן הגדול. האפוד הוא מעין סינר שעליו מוצמד החושן.
בגדי הכהנים עשויים מחומרים יקרים מאד: “וְהֵם יִקְחוּ אֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן וְאֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת-הַשֵּׁשׁ” (פרק כ”ח, פסוק ה’).
טקס ההכתרה לכוהנים נערך לאחר אחרי שבגדיהם נתפרו ונרקמ והם הולבשו בהם לקראת כניסתם לתפקיד. ה’ מורה למשה: “וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם… וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת-אַהֲרֹן … וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ” (פרק כ”ט, פסוקים ה’-ז’). אהרון, הכוהן הגדול, נמשח בשמן כמו בטקס הכתרה של מלך . אחר כך מקריבים הכוהנים קורבנות שגם הם חלק מטקס ההכתרה שלהם.
לסכום דברי ה’: “וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי. וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים” (פרק כ”ט, פסוקים מד’-מה’).
Leave a Reply