ז’ באדר, יום הזכרון הכללי

ז’ באדר, יום הזכרון הכללי. ביום שלישי ז’ באדר בבוקר התכנסנו לתפילת שחרית בבית הכנסת. תאריך זה בלוח העברי הוא על פי המסורת יום מותו של משה רבנו, ווכנגזרת מכך נקבע כיום הזכרון לאלה שמקום קבורתם לא נודע, וגם כיום המוקדש לתענית וצום בעבור “חברה קדישא” , ובכפר ורדים גם בעבור המתנדבים העוסקים בעבודת קודש זו.

הרבה נטלי הובילה את התפילה, ומוטי בן מרדכי קרא בתורה.

בהמשך נערכה תפילה לזכרם של כל תושבי הכפר שהלכו לעולמם מז’ באדר תשע”ט עד ז’ באדר תש”פ.

אסתי דוד הזכירה את אסון האניה “סטרומה”  בו נספו כ-800 איש, ובהם רבים ממשפחת אמה. כמה סמלי ומדהים שהאניה הוטבעה בז’ באדר התש”ב, 24 בפברואר 1942. ספרה בקצרה את ספור האניה העצוב כל כך, שהיה האסון הגדול ביותר של מפעל ההעפלה לארץ ישראל  מאז שהוציאו שלטונות המנדט הבריטי את  “הספר הלבן” שהגביל את מספר העולים היהודים לארץ ישראל.

מספר עובדות גרמו לאסון זה:

1. המצב הקשה של יהודי רומניה, ששלטונותיה שיתפו פעולה עם הנאצים ופעלו בעצמם בהשראת הנאצים בהשמדת היהודים.

2. ארגון לקוי ביותר של תנועת בית”ר בבוקרשט שחברה ב”פרויקט” לאיש עסקים יווני מפוקפק. הוא “מכר” למעפילים ספורים על אניה מפוארת עם תאים הפונים לים ותאים פנימיים, גבה אלף דולרים לכל נוסע, כשלמעשה העמיד לרשותם גרוטאה עם מנוע מקולקל, שבמחסניה הותקנו דרגשים (במתכונת הדרגשים במחנות הרכוז). 

3. שלטונות המנדט הבריטי שסרבו לאשר למעפילים כניסה לארץ ישראל. 

4. המצב הבינלאומי הכללי, דהיינו ביטול ההסכם של סטאלין עם הגרמנים והצטרפות רוסיה למלחמה נגד גרמניה הנאצית.  תורכיה היתה ספק עפרות לתעשיות הנשק הגרמניות, והרוסים הטילו הטילו סגר על מיצרי הבוספורוס, והורו לצוללות שלהם להטביע כל כלי שייט שיוצא לים השחור

האניה יצאה מרומניה בסוף דצמבר 1941, עוד בטרם עזבו הגוררות התברר שהמנוע אינו פועל. אי לכך הם נגררו לאיסטמבול. שם הושמה האניה בהסגר והנוסעים לא הורשו לרדת לחוף. במשך חודשיים חיו בתנאים איומים של רעב, צפיפות, לכלוך ומחלות, כשרק הקהילה היהודית שם דואגת לשלוח מדי שבוע סירה ובה מעט מזון ומים.

5. לאחר חודשיים בהם החזיקו התורכים את האניה בהסגר, הם באו בכוחות מתוגברים, ניתקו את העוגנים מהשרשראות, וגררו את ה”סטרומה” החוצה לים השחור, ללא עוגן ללא מנוע, וגם ללא מים ומזון.

שם פגע בהם הטורפדו הרוסי בשעות הערב. למותר לציין שגם בלי הטורפדו הרוסי איש לא היה נשאר בחיים, ללא מנוע ועוגנים היתה האניה נסחפת אל הסלעים שליד החוף, ובכל מקרה ללא מזון ומים לא היתה תקווה לאיש.