גשמי ברכה אם לאו?! החורף של שנת 2020 החל בסימן של גשמי “ברכה”, כמויות אדירות של גשמים ירדו ברחבי הארץ עד שלא יכלו הנחלים להכילם, והמים הציפו איזורים שתמיד מועדים לפורענות, וגם כאלה שרק מדי פעם.
בארץ מדברית כשלנו, שבכל שנה סופרים בה את כמויות הגשם שירדו ואת גובה המים בכנרת, ועד כמה מלאו שכבות האקויפר שמהם אנו ניזונים בכל ימות השנה, יכולים כולנו לשמוח על הגשמים שירדו להם לפתע, על הזרימות בנחלים על מפלי המים ועל הנוף החורפי הבלתי מוכר שפקד אותנו.
אבל שמחה שלמה לאו דוקא; כי כל השפע הזה הביא בעקבותיו אסונות. נהרגו אנשים ועליהם כולנו כואבים, מתאבלים ומצרים. וכל זאת כי אין ולא היתה לנו כאן כל מוכנות וידע כיצד להימנע מכך. חסר תכנון המאפשר הזרמת עודף המים לים בצורה מסודרת, וחסר מידע לאזרחים על מה עלול לקרות….
במזג אויר שכזה, כשהחשמל עלול להפסיק בכל שניה, מי נכנס בכלל למעלית כדי לרדת לחניון. יש להורות בכל דרך על הפסקת פעולת המעליות מיד! וגם על המשתמשים להיות מודעים לכך שהם עלולים במקרה הטוב להתקע במעלית למשך שעות ובמקרה הרע לטבוע. כשמזג האויר הצפוי גרוע וכמויות המשקעים הצפויות עצומות, יש לאייש את כל המוקדים מראש, על מנת שכל קריאה תיענה ומיידית ככל האפשר, כי אז ניתן להציל חיים.
בעיר סידני, בה התגוררנו מספר שנים, תהיתי מה מטרתה של תעלת ניקוז רחבה ועמוקה, ליד בית המלון (בו התגוררנו בטרם עברנו למגורי קבע) הבינותי זאת רק לאחר שירדו שם גשמי זעף, הראשונים שזכיתי לראות בחיי, כשהמיים בתעלה עלו על גדותיה והציפו את הסביבה הנמוכה שם.
בידוע שקשה להתכונן לכל מכות הטבע, אבל במקום כמו נהריה (לדוגמה) שמאז ומתמיד סבלה משטפונות, כוסתה העיר באספלט, שטחי הגינון והחורשות נבלעו בתוך הפיתוח והבנינים, תעלת הגעתון בוטנה אך איש לא חישב שאין לגשמים ולזרימה העצומה גם בחורפים רגילים, לאן להתנקז וכך הפך כל מרכז העיר לאגם גדול. זרימה וסחף גרמו למותו של איש צעיר, שיצא להציל אנשים במצוקה. שלא לדבר על נזקים עצומים לכלכלת העיר ולתושביה.
“נלבישך בשלמת בטון ומלט” היה בעוכרינו, ובעוכרי העיר הזאת שהתחילה ככפר של חקלאים והפכה ללא תכנון מוקדם למשהו שאי אפשר לחיות אתו.
ומעט בדיחותא ברוח הימים הללו………מהווטסאפ ברשותכם.
אסתי
Leave a Reply