929 תנ”כ ביחד.
דברים שהכין אורי לאור, חבר הקבוצה 929, לשעור ביום ראשון 3/2. קצת בנימה אישית, מקראית ומתקשר גם לימינו אלה. בתודה לאורי.
ביקשתי לדבר על בנות צלופחד: מַחְלָה, נֹעָה, חָגְלָה, מִִלְכָּה ותִּרְצָה, משבט מנשה.
לפני שאתחיל לדבר עליהן, ברצוני לספר לכם משהו אישי. יש לי 3 ילדים בנישואי הנוכחיים -שניים מהם תאומים – בת ובן: נֹעה ואיתמר. איתמר עלה כאן לתורה בפרשת במדבר לפני כחמש שנים, וגם שמו מופיע באחד הפרקים שקראנו בשבוע שעבר, אבל זה לא נוגע לעניינינו כרגע. השמות לא נבחרו בגלל הפופולריות שלהם. שמה של נעה נבחר משתי סיבות: בזמן ההיריון איתמר ישן רוב הזמן, ואילו נעה התנועעה ללא הרף (והיום היא רקדנית).הסיבה השנייה – הוחלט לקרוא לה על שם נעה הפמיניסטית,אחת מבנות צלופחד.
דרך אגב, היא ואנחנו מקפידים לכתוב נֹֹֹעה בחולם חסר כי רק כך זה מופיע בתנך, עד כדי כך שחברותיה של נֹעה קראו לה בשלב מסוים “נֹעה-חולם-חסר”.
וּלְעִנְיָנֵנוּ, עבור מי שלא זוכר את סיפור בנות צלופחד: 5 אחיות, שאין להן אחים זכרים, פונות אל משה בבקשה לקבל את נחלת אביהן בירושה. יש לזכור שהנוהג המקובל באותם הימים היה שרק הבנים יורשים נחלות מאבותיהם. אפשר לומר בהצדקה מוחלטת שבנות צלופחד היו הפמיניסטיות הראשונות בהיסטוריה, הרבה(כאלף שנה) לפניליסיסטרטהשל אריסטופנסבאתונה ביוון הקדומה.עוד, ברוח הפמיניזם, צריך לומר, לפי דבריו של אברהם בורג, מכיוון שֶמִן הסתם אִמַן של בנות צלופחד הייתה אַמונה על חינוכן, כך שכנראה עוד לפניהןהיא הייתה לא פחות פמיניסטית מהן. שימו לב גם לשמותיהן: כולם שמות הקשורים בתנועה, (ושמות אלה כנראה נִתנו להן על ידי אִמַן) – מחלה מלשון מחול; נעה מלשון תנועה; חגלה מלשון לחוּג במעגל (כלומר לרקוד); מִלכה מלשון הליכה; תרצה מלשון ריצה. נראה שכולן היו נשים פעילות ונמרצות מאד, אולי אפילו היפראקטיביות. ולהזכירכם – נעה שלי היום היא רקדנית.
נסו לדמיין לעצמכם את המעמד – בחברה הפטריארכלית של הימים ההם, ניגשות חמש נשים צעירות, אולי נערות (כל שאנו יודעים עליהן הוא שעדיין אינן נשואות) אל המנהיג הדגול משה, המפחיד, זה שמדבר עם אלוהים ואלוהים מדבר אתו, ואם מישהו פוגע בכבודו, מיד אלוהים מתייצב להגנתו, ובפני כל העדה מבקשות בקשה בלתי סבירה ובלתי מקובלת: “תְּנָהלָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינו”. משה, שכנראה מאז נישואיו לציפורה והולדת בניו,לא היה לו ניסיון רב עם נשים, (ראו אחת הפרשנויות בנושא האִשָה הכוּשית, [במדבר י”ב, א’]),עומד נבוך לנוכח המצב החדש עבורו, ואין לו תשובה מִיָדִית. משה נאלץ לפנות לערכאה הגבוהה ביותר,משהו כמו בג”ץ – אלוהים. נראה לי שזאת פעם ראשונה ואולי יחידהשמשה פונה אל אלוהים בשאלה הלכתית.
הסיפור מסתיים באישורו של אלוהים: “כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָדדֹּבְרֹת”יש לציין כאן שאלוהים בהחלט איננו שוביניסט גברי, והתקדים הופך לחוק: “וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶתמֹשֶׁה”.בשלב מאוחר יותר נוסף תיקון לחוקה: הן חייבות להינשא לגברים מבני השבט. אלוהים מתגלה כאן בעוד תכונה – הוא מתפקד כשדכן… אבל, למרות החלטת בג”ץ זאת, עם תחילת ההתנחלות בארץ, הן נאלצו להזכיר ליהושע שֶ- “יְהוָה צִוָּה אֶתמֹשֶׁה לָתֶתלָנוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ אַחֵינוּ”.
לסיום, ארכיאולוגיה: בחפירות באזור מנשה נתגלו חרסים עליהם חרוטים השמות נעה וחגלה. יש הטוענים שאלה שמות יישובים או ערים. אני מעדיף את הסיום שבעיני הוא רומנטי יותר: הוכחה ארכאולוגית לקיום נחלות על שם בנות צלופחד.
אורי לאור
Leave a Reply