תפילת נשות הכותל בראש חודש אלול

 

 

 

 

 

השבוע השכמנו הרבה נטלי ואני ונסענו להצטרף לתפילתן של נשות הכותל לראש חודש אלול.

הייתה זו חוויה מאתגרת ויחד עם זו רוחנית ומעצימה. מאתגרת, כי התפילה מתקיימת באווירה מאד מלחיצה ומאיימת, כאשר מסביב לנשות הכותל מתגודדות נשים חרדיות מבוגרות ולצידן חבורת בנות צעירות צורחות, דוחפות, מקללות ועושות כל שביכולתן על מנת למנוע מנשות הכותל להתפלל. רוחנית ומעצימה, כי נשות הכותל למרות כל מה שתיארתי מתפללות! מתפללות ומשמיעות בקול גדול את תפילתן! התקיימה שם באותם רגעים סוג של עוצמה נשית ואמונה ותקווה גדולה, שבמדינת ישראל הריבונית במאה העשרים ואחת יאפשרו לכל אישה ואיש לקיים את יהדותם על פי דרכיהם ומנהגם.

ביציאה מרחבת התפילה התלוו אלינו משחררי הכותל לוחמי מלחמת ששת הימים. גם פה ננעצו בליבי שתי תחושות:  מחד, כאב עצום על כך שנערים וילדים חרדיים הטיחו בפני משחררי הכותל בצרחות: ” מי שחרר את הכותל?” ונענו ע”י החיילים הוותיקים: “אנחנו וחברינו שנפלו שחררנו את הכותל”! ענו להם החצופים והבורים “שקרנים, לכו ללמוד היסטוריה”. אבל אני מאידך, הרגשתי גאווה גדולה על כך שלוחמים ותיקים,  אנשים שתרמו ועשו למען המדינה, תומכים כיום בפעילות נשים שכל מבוקשן הוא לשמור על מסורת ישראל על פי דרכן.

הלוואי שנדע ימים טובים יותר, שנה טובה.