חידוש חברות וקשר עם המניין המשפחתי המסורתי

חידוש חברות וקשר עם המניין המשפחתי המסורתי

שלום לכלם,

אנו הולכים ומתקרבים לסוף שנת התשע”ח, ותחילתה של התשע”ט, ולמועד חידוש החברות ותשלום דמי החבר. 

מאז שנת 2011 עת התחלתי למלא בפועל תפקיד גזברית מתנדבת, אני מתחבטת בשאלה ויחד עמי גם חברי ועד העמותה, איך וכיצד להגדיל את מספר החברים המשלמים דמי חבר מדי שנה?  אני מחפשת דרך לקבל תמיכת תושבי הכפר ובמיוחד כל המשתמשים בדרך זו או אחרת בשירותיה של קהילת המנין המשפחתי, בתפילות בחגים, בשמחה או בצער וגם בימי אזכרה “יורצייט”, כשיש למישהו או מישהי צורך לומר “קדיש”. חברים לשעבר שהפסיקו לשלם ו/או להשתתף בפעילויות, הורים ומשפחות בר מצווה ובת מצווה ועוד. עלי להודות בצער שעדיין לא מצאתי את הדרך.

אני יודעת, שרבים חושבים שמכיוון שרובינו יהודים חילונים, החיים בישוב חילוני המוגדר ככזה, איננו מרגישים צורך להתפלל מדי שישי ושבת, אז למה לנו לשלם דמי חבר שנתיים?! אך מה עם החגים, מה עם ימי שמחה וצער ומה על אמירת “קדיש” באזכרות שלרבים זה חשוב?! נודה שטוב שיש בית כנסת שכזה שניתן לבוא אליו ולהרגיש בו בכיף בעתות רצון וצורך.

זו התשובה בעצם והיא שיש בהחלט מקום לקיום בית כנסת סורתי-קונסרבטיבי בכפרנו למרות היותו ישוב חילוני, ואולי דווקא בגלל זאת. כי בכל אחד מאתנו ישנו הניצוץ של המסורת היהודית והוא מתגלה ביתר שאת אם בעת שמחה או בצער; רובינו גם מבקשים שילדינו ישמרו על הניצוץ הזה. אבל כיצד זה יקרה אם לא יתחנכו על ברכי המסורת? בדרך שבה אנו פועלים, בתפילתנו השיוויונית שאינה מפלה בין המינים, ו/או מדירה מישהו מלעלות לתורה ולבוא בקהל. אנו מקבלים את כולם, ברוח של “ואהבת לרעך כמוך”, ללא כל ביקורתיות ובלבד שאוהב אדם אתה או את.

לכל אלה שעדיין אינם יודעים, ברצוני להבהיר שהזרמים הלא אורטודוכסיים במדינה שלנו אינם זוכים לכל תמיכה ממוסדותיה.  אין תמיכה ברבנים או ברבות שלנו, ולא באחזקת בתי הכנסת, ועלינו לדאוג לכל המשאבים הרבים הכרוכים בעשיה החינוכית , חלקנו בשותפות במאמץ של התנועה הקונסרבטיבית לשמר את הקשר של מדינת ישראל עם יהדות הגולה (כמחצית מיהדות העולם) אשר שלטונות המדינה אינם מכירים ביהדותם בגלל שיקולים קואליציוניים והם נדחים על הסף,למרות היותם ציונים והקשר הרגשי למדינת ישראל. כתוצאה הם מתחילים להעלות ספקות רבים לגבי התמיכה במדינת ישראל שאינה מוכנה להכיר בהם וביהדותם.

כקהילה שעושה הרבה, ומקיימת בישובנו ובגליל המערבי מערכת שירותים לכולם, אנחנו זקוקים למקורות הכנסה קבועים ואלה הם:

דמי חבר שישולמו על ידי קהילה גדולה של תושבים, בין אם הם נהנים בפועל משרותי המנין, ובין אם הם רק מכירים בצורך לחזק את הקהילה המסורתית כאן.  ככל שיהיו יותר חברי קהילה משלמים, כן תנתן לנו האפשרות להמשיך בעשיה שהיא בעקרון שמירה על מסורת ישראל בדרך של “ואהבת לרעך כמוך” מקרבת ומקבלת את כל מי שמקיים את המצוות שבין אדם לחברו.  ברצוני לציין בתודה את כל התומכים בנו, הממשיכים לשלם את דמי החבר השנתיים גם אם אינם מגיעים פיזית לקחת חלק בפעילויות.

תרומות שאנו מקבלים בתודה מתושבי הכפר והארץ והן מתושבי חוץ. מאחר שאין זו הכנסה קבועה אנו מודים ושמחים מאד על כל אחת מהתרומות, אבל לא ניתן לתכנן פעילות קבועה שכן אין לדעת מראש מה יהיו הסכומים שנקבל.

אם כך המסקנה היא שאם אנו מעונינים לעזור לקיים את קהילת המניין המשפחתי המסורתי עלינו, כל אחד ואחת, לתמוך בה כמשלמי דמי חבר וכמשתתפים בתפילות (אם לא תמיד אז ככל האפשר).   אנו מצפים גם שכל אלה שמצאו לנכון לחגוג בבית הכנסת השיוויוני שלנו את טקס בר או בת המצווה של ילדיהם ושלמו את דמי החבר לאותה שנה, ימשיכו לתמוך בקהילה ויצטרפו למשלמים מדי שנה כדי שתמיד יהיה מקום בו יוכלו גם אחרים לחגוג את היום הגדול, כשם שהם חגגו אותו.  

בימים אלה אני מעבירה את תפקיד הגזברית לחברה שנבחרה באסיפה השנתית של העמותה, רעות כהן קרונפלד, שאת פרטי הקשר עמה נפרסם בימים הקרובים.

מאחלת לכולנו שהשנה הבאה עלינו לטובה תביא בכנפיה התפתחות וגידול ועשיה עשירה וברוכה במניין המשפחתי המסורתי!

אסתי דוד