פרשת “בחוקותי” ובמהלכה טקס בר מצווה והנחת תפילין של ברק לביא, וטקס בת מצווה של עמנואל חירות. התברכנו השבוע בשני צעירים שבחרו לחגוג את עלייתם הראשונה לתורה בבית הכנסת של המנין המשפחתי המסורתי של כפר ורדים, שהתפילה בו שוויונית, מקבלת ומחברת, נשים יושבות יחד עם בני משפחותיהן, ממלאות את כל התפקידים בבית הכנסת, במקום שאין מדירים אותן מן הצבור ומסתירים את נוכחותן מאחורי ה”מחיצה”.
בחירתם זו אומרת שהם בחרו מרצונם להצטרף לאחד מארבעת הקורסים של “מעברים” מחזורי: סתיו, חורף, אביב וקיץ.
“מעברים” היא תכנית הכנה לבר ובת מצווה, ומתקיימת כאמור בכל רבעון במנין המשפחתי כאן (כמו בקהילות מסורתיות רבות ברחבי הארץ); במסגרתה לומדים הנערים והנערות עם הרבה נטלי לסטרג’ר רבת הקהילה שלנו, את כל אשר חשוב לכל נער ונערה יהודיים לדעת בטרם יעלו לתורה. אישיותה הקורנת של הרבה נטלי, אמונתה הגדולה במה שהיא עושה, הרצינות בה היא מתייחסת ליסודות התורניים, החברתיים והאנושיים, שהיא מקנה לבני הנוער תורמת רבות לכל התהליך, ומספיק לשמוע את דברי התודה וההערכה שהיא זוכה להם מתלמידיה כדי להבין עד כמה חשובים כל אלה!
חלק ממסיימי קורס האביב
בר המצוה של נכדה של עדינה הר-עוז, שהגיע מארה”ב לחגוג עם המשפחה
במסגרת החוג הם לומדים בקבוצה ברצינות רבה ניתן לומר, יחד עם חברות וחברים בני גילם שמועד עליתם לתורה קרוב, ובנוסף גם בשיעורים פרטניים בהם כל אחד מכין את עצמו לומד את הפרשה שלה/ו, לומד/ת את טעמי המקרא ומתכונן/ת לעליות שיקראו במהלך קריאת הפרשה מן התורה. תוך כל זאת גם כותב/ת כל אחד ואחת את “הדרשה” שלו/ה, שמכילה את התובנות והמחשבות וגם את התהיות והבקורות שבאות מתוך הדברים שקרא.
כמשקיפה מן הצד אני רואה את הילדים שבאים ל”מעברים” בפעם הראשונה, ומשווה אותם לאלה שאני פוגשת במהלך טקסי בר ובת המצוה ובהחלט אפשר לראות את השינוי שחל אצלם. אין זה עד סימון “V” על שלב נוסף בחייהם כבני העם היהודי: הם נכנסים אליו תוך התרגשות מובנת ורגילה, אך גם תוך הכרה ומשמעות עמוקה, הבנה מהו תפקידם במשפחתם ובשרשרת הדורות של עמנו. איזו חוליה חשובה הם משמשים בקבלת התורה מהדורות הקודמים ובמסירתה לדורות הבאים. הבגרות שהן/ם מפגינים בדברי הדרשה שלהן/ם ממש גורמות ריגוש לא רק לבני המשפחה (שאולי אינם לגמרי אוביקטיביים) אלא גם לנו חברי הקהילה שבין ומתוך כל הדרשות ששמענו יש לנו תמיד הרבה מה ללמוד.
היפה והמענין הוא שבאמת אין דרשה אחת הדומה לקודמתה, כל נער ונערה על פי טבעם יכולותיהם וגישתם לחיים, מרענן במיוחד. ברוב המקרים, אם לא בכולם, הוריהם לא שמעו ולא ראו את הדרשה של ילדיהם לפני שהם קוראים אותה בבית הכנסת, והם מופתעים לא פחות מכולם. יש מי שמאריך ויש מי שמקצר, יש מי שדורש ומסיק מהדברים ברוח ימינו אלה (ממש כמו חכמינו בשכבר הימים) ויש מי שמתייחס לתורה כפשט כי כך מתאים לו. וכל זה אומר שזו נטו חשיבה של הכותבים עצמם ולא מה שמישהו הכתיב להם.
עמנואל בת ה-12 רצתה ש”בת המצווה” שלה תהיה משמעותית ולא סתם עוד מסיבה; מדוע יגרע חלקה, שנולדה בת, מחלקם של הבנים?! חיפשה ומצאה שיש בכפר ורדים מקום בו תוכל לעלות לתורה והובילה את כל בני משפחתה ליום כל כך מרגש, כאשר בשבת הגיעו קרוביה מכל קצות הארץ, לחגוג עמה בטקס המשמעותי שלה בבית הכנסת. גם הקריאה בפרשת “בחוקותי” עזרה לה לבסס את דרך חשיבתה המאד פמיניסטית ודרישתה לשיוויוניות, כבר בגילה הצעיר, והדבר התבטא באופן כה ברור ורציני ב”דרשה” שדרשה. כל הכבוד לעמנואל ולהורים שלא עצרו בעדה בנימוקים כאלה ואחרים, אלא זרמו, עודדו ואיפשרו לכל זה לקרות.
ניתן גם להוסיף את הערך המוסף לבנות המשפחות: אמהות, סבתות, דודות וחברות, שבדורות קודמים לא היה בידן לעלות לתורה כבנות מצווה, ותוך כדי הקריאה בתורה “זוכות” לסגור את המעגל בהתרגשות רבה, לפעמים עד דמעות. זוכים בני ובנות המצווה שבזכותם גם בנות משפחותיהם חוגגות בת מצוה, יחד עמהם/ן.
מדהימים ומדהימות כולם/ן!!!
כתבה: אסתי
Leave a Reply