[shashin type=”photo” id=”7564″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]סיפור חזק ומרגש ששלח חברנו עמי ווטרמן:
ניצול שואה שאיבד את משפחתו בשואה, החליט להקים משפחה אך לא לגלות לילדים שהם יהודים.✡הוא גר בברזיל וכשבנו הגיע לגיל 13 הוא הזמין אותו לסיבוב קניות ואמר לו שיבחר מתנה כרצונו לרגל יום הולדתו.
האבא ציפה שהנער יבחר משחק נחמד אבל הילד עבר ליד חנות של מוצרי יודאיקה ומאד מצאה חן בעיניו חנוכיה מעץ שהוא ראה שם. האבא ניסה לשכנע אותו לקנות משחק במקום ה”חפץ המיושן של הזקנים ” אבל הבן התעקש! 🕎
המוכר הסביר שהוא לא מוכר את החנוכיה בגלל הסיפור המרגש שמאחוריה: בנה אותה במסירות נפש יהודי באחד המחנות בתקופת השואה על מנת שמאות היהודים שם יזכו במצווה למרות הסכנה הגדולה. הוא רצה לחזק את רוחם. החנוכיה שרדה את השואה ולכן המוכר רואה בה חשיבות מיוחדת.
הסיפור עוד יותר הלהיב את הנער שהתעקש שהוא רוצה את החנוכיה. האבא הציע לשלם סכום גבוה תמורתה, המוכר הסכים והנער היה מאושר.
הוא הראה אותה לחברים והיה נלהב מהחנוכיה שלו.
יום אחד חנוכיית העץ החליקה מידיו של הנער ונשברה . הנער בכה והתעצב.
ההורים ניסו לעודד אותו שניתן להדביק את החלקים ותוך כדי הניסיון לתקן אותה נשר פתק מתוך אחד החלקים.
זה היה פתק מרגש של האומן היהודי שיצר את החנוכיה במחנה. הוא סיפר את סיפורו. הוא אסף חתיכות עץ במחנה ויצר את החנוכיה כדי לזכות את תושבי המחנה במצווה. ✡
הוא כתב כי איש במחנה לא יודע אם הוא יזכה לראות את יום המחר והוא לא יודע אם הוא יזכה להדליק את החנוכיה.
הוא ביקש שמי שימצא את החנוכיה ידליק בה נרות לעילוי נשמתו ולעילוי נשמת משפחתו וחתם את שמו “שלמה לוין”.
לאחר הקריאה במכתב האבא התעלף.
כשהוא חזר להכרה הוא התעלף שוב.
התברר שכותב המכתב היה אבא שלו.🏻
🏻הילדים המופתעים התוודעו לזה שהם יהודים והיו בטוחים שהמנורה נשלחה אליהם כמסר מהשמיים.
המשפחה החליטה לעבור לגור ליד קהילה יהודית ובמשך הזמן חזרו לחיק היהדות בזכות מסירות הנפש והמנורה של הסבא.🕎
סיפור אמיתי. המשפחה עלתה לארץ ומתגוררת כעת בכפר סבא.
שלום לכולם, בהתייחס לכל ההתכתבות לעיל, האם יש פרטים חדשים הקשורים באמיתות הסיפור??
האם אותו האדם ששלח את הסיפור הזה יכול לקשר עם האב של הילד או עם הילד עצמו? אני מעוניינת בסיפורים כאלו. יש ליגם חברה שמבוגרת ממני בהרבה והיא נצלה בנס ובזכות אהבת ונחישות האבא שלה שלא הצליח בעצמו לצאת מגטו. היא תשמח לתקשר עם אותם האנשין לדעתי, אם ניתן לאתר אותם.
בתשובה לשאלתך מריה לוצ’נסקי, אין כל אפשרות לאתר את האנשים שעליהם מסופר. אכן ספור מרגש וכפי שכבר עניתי למישהו מהמגיבים, לא בטוח שהוא ממש אמיתי. מי שהעביר לי את הספור לא קיבל אותו מיד ראשונה. זה הגיע אליו ברשתות החברתיות או בווטסאפ.
אם יש לך ענין בכך, את יכולה לפרסם את הספור בפייס בוק ליצור קבוצה של ניצולי שואה אפילו דור שני ושלישי עם ספורים דומים. אולי תמצאי את האנשים המקוריים, או לפחות עוד אנשים שיכולים לתקשר עם ידידתך המבוגרת.
בברכה
אסתי דוד
הסיפור מרתק
קשה לי להאמין שהוא אמתי.
מבקש סימן מובהק לכך שהוא אמתי.
למשל מס’ הנייד של שלמה לווין.
בברכה
שמואל
תודה על תגובתך שמואל מניב, אותה ראיתי משום מה רק היום 17 במאי, 2018
את מספר הטלפון הנייד של שלמה לוין בודאי לא תוכל לקבל שכן על פי הספור הוא נספה בשואה והשאיר את הפתק בחנוכיה שהתגלגלה אל אותה חנות ואל נכדו שהוסתר ממנו מוצאו היהודי.
לדעתי ספור יפה ומרתק, וגם אם אינו אמיתי על כל פרטיו יש להניח שהוא מבוסס על דברים שקרו. האמת היא שאין חשיבות רבה אם זו אמת לאמיתה, כל עוד הוא מעניין ויש בו מסר.
מה בדיוק המסר??
המסר הוא שמותר לשקר לאנשים תמימים בשם הדת.