יום העגונה הבינלאומי בתענית אסתר

     יום העגונה הבינלאומי בתענית אסתר, ביום חמישי הבא.

פרופ’ רחל לבמור, מאוניברסיטת בר אילן, מסבירה לנו את מהות היום.

“… מדי שנה כשני עשורים מציינים ברחבי העולם היהודי את “יום העגונה הבין-לאומי” בתאריך העברי שבו חלה תענית אסתר [השנה הוקדם הצום ליום חמישי הבא, ה-9/3/17, בשל השבת, נ”ל]. יום מיוחד זה נבחר לשמש סמל להזדהות עם האישה ה”עגונה” בגלל שתי סיבות קוטביות: משום הצרה ומשום הישועה.

על פי מסכת מגילה (ז ע”א) נכללה מגילת אסתר בין ספרי הקודש בתנ”ך. מסופר בה איך במאה הרביעית לפנה”ס (בערך) ביקש שליט פרס ומדי, אחשורוש, מלכה חדשה מבין “כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה” (אס’ ב:ג). אסתר, בת דודו של מרדכי, איש יהודי מיוחס, נמצאה מתאימה להיות מלכה, וכתוב: “וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ” (ב:טז). כלומר היא נלקחה נגד רצונה, מצאה חן בעיני המלך ונישאה לו אף שלא חפצה בכך (סנהדרין עד ע”ב; תוס’ נא ע”ב על בסיס מגילה יג ע”ב). אולם למרות היותה מלכה, חיה אסתר בפחד כאשר היא מסתירה את תולדות חייה האמיתיים, כפי שהוסבר בילקוט שמעוני לאסתר (סימן רמ”ז): “ולמה נקרא שמה אסתר? שמסתרת את דבריה”.

תענית אסתר, הקרויה על שמה של אסתר, נבחרה, כאמור, לציין את יום העגונה הבין-לאומי, וכמה סיבות לכך: כמו אסתר, העגונות בימינו אינן רוצות לקיים את קשר הנישואין שבו הן נמצאות. כמו אסתר, מסורבות-גט רבות חיות בפחד מבני זוגן ומקיימות חיים כפולים. וכמו אסתר, האישה העגונה ומסורבת-הגט מוצאת את עצמה מחוסרת שליטה על חירותה.

      כאשר אסתר נקראת על ידי מרדכי למצוא את הדרך להושיע את עמה היא מצַווה עליו (ד:טז):

לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם… וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.

אסתר מתעלה ומקבלת עליה את עול המנהיגות אף שזה עלול לעלות לה ביוקר רב. בקביעת “תענית אסתר” היא שמה דגש על כינוס כל העם במאמציה להצילם. אסתר ידעה שכוחו של העם באחדותו, וכך מבקשים להתעלות גם כל אלה הדואגים לחברה יהודית צודקת ויציבה.

      “יום העגונה” מסמל מוּדעוּת של כלל הציבור לנושא. הוא משמש קול קורא מתוך העם למחיקת התופעה של סרבנות-גט שהיא הרסנית לחברה בריאה ואיתנה. בקביעת “יום העגונה” על ידי כנסת ישראל העם מתאחד בהבנתו שלעיגון או לסירוב-הגט אין מקום במדינת ישראל.

בסוף מגילת אסתר מודגשת פעולת הזיכרון: “וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף… וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתַּב בַּסֵּפֶר” (ט:כט-לב). יתר על כן, בתלמוד מודגשת דרישת אסתר להיזכר באמצעות הכללת סיפורה בספר הספרים: “שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות… כתבוני לדורות!” (מגילה ז ע”א). הקביעה והכתיבה בספר הספרים או בספר החוקים הן שמקיימות את הזיכרון ואת הלקח.

ואנו נקרא בשמן של הנשים העגונות בישראל כביכול: לכו, כנסו את כל חברי הכנסת, את הציבור, את הקהילות, את כל מי שנפשו קצה ברודנות בית הדין בשם ההלכה כביכול –  ונציין את יום העגונה, ובכן נבוא אל החופש כדת וכדין!!!

הצום מתחיל עם עלות השחר, ומסתיים בצאת הכוכבים.

תפילה למען העגונות מצ”ב:

http://www.rackmancenter.com/wp-content/uploads/2011/12/tfila.jpg