איתי רימון חגג בר מצוה בשבת האחרונה

[shashin type=”photo” id=”5367″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]עוד בטרם תפוג ההרגשה הטובה והנעימה מהשבת האחרונה ובר המצוה שחגגה עמנו משפחת רימון אני ממהרת להעלות דברים על הכתב למען ההיסטוריה ועוד…  עד כמה שידיעתי מגעת, המנין המשפחתי מלווה את משפחת רימון וילדיה עוד מימי בר המצוה של הבן הבכור שי שהיום הוא חייל צה”ל. התהליך שעברה אז המשפחה עם הרב צבי והורים נוספים לילדי בר מצוה היה משמעותי מאד, וזכור לכל המשפחות שהיו שותפות בחוג זה כחויה מכוננת.  ליאורה ואמיר שאפו להביא את המנין המשפחתי לנסות ולהוות תחליף ל”שנת בר/בת מצוה” שהיה נהוג בכפר בעבר, שאיפה ראויה שמכל מיני סיבות שלא כאן המקום למנותן, לא הצליחה לצאת מתחום השאיפה לתחום המעשה.  במיוחד רצו מאד שגם תהליך בר המצוה של איתי יצוין ויקבל אותה משמעות, אך הפעם לא עלה בידם בגלל חוסר שיתוף פעולה של ההורים בשכבה של איתי בבית ספרו.  

למרות זאת החליטה משפחת רימון לדאוג לכך שאיתי יציין את הכנסו לעול מצוות בצורה יהודית מסורתית במנין המשפחתי המסורתי.  איתי למד את כל שצריך היה ללמוד לקראת בר המצוה עם יהודה ראנד לקריץ שהכינו מבעוד מועד עוד בטרם נסע לארצות הברית למשך הקיץ, ואיתי התמיד בחזרותיו והיה לגמרי מוכן.  ברך וקרא את ההפטרה (הארוכה למדי) בקול ברור, צלול ובוטח כיאות לבר מצוה שמבצע מעבר בין ילדות לבגרות.  [shashin type=”photo” id=”5368,5369,5370,5371″ size=”medium” columns=”2″ order=”user” position=”center”]

איתי ואביו אמיר התמידו לבוא לבית הכנסת בימי שישי בתקופה שלפני בר המצוה, וגם במספר שבתות וכך נוצר קשר של היכרות עם המתפללים הקבועים ועם הנעימות והתפילות, ונעלמו תופעות הבישנות הטבעית של הנער.  שמחנו לראות אותו נפתח ומתחיל להרגיש בנוח בסביבה שלא היתה מוכרת לו קודם לכן, דבר שנתן לכל מעמד בר המצוה תחושה של “אני עושה זאת כחלק מקהילה, בתוך אנשים שאני מכיר ומכבדים אותי ואני מכבד אותם”.

בשבת התכנסו בבית הכנסת בני המשפחה וחברים של איתי וההורים, וגם חברי קהילה ואורחיה.  את הטקס והתפילות ניהל עופר דוד, יו”ר המנין המשפחתי המסורתי, כשליח צבור, וגם כבעל קורא ועשה זאת בצורה לבבית ונעימה כשכל הקהל משתף פעולה ונהנה מהאוירה המשפחתית והשוויונית של המנין שלנו. ספר התורה שעובר מדור הסבים והסבתות, המעבירים אותו לאם ולאב ומהם אל בר המצוה יש לו משמעות של המשכיות התורה והקשר של העם אליה.  “משה נתן את התורה לכהנים, כהנים ללויים ולויים לכל ישראל” וכך הלאה לכל הדורות מאז יציאת מצרים ועד היום הזה.  משמעות עמוקה של שלשלת דורות שאינה פוסקת ואנחנו חוליה בשרשרת שתמשיך גם בעתיד. 

ראוי לציון הקהל הרב וביניהם ילדים ונוער לא מעטים שלמרות אורכה של תפילת שחרית ובר המצוה היו רגועים שלא כדרכם של בני נוער, עקבו אחרי הנעשה ולא הפריעו לשום מהלך.  שמחה גדולה היתה בכמות הסוכריות הרכות “שהומטרו” על איתי לאחר שסיים את קריאת ברכות ההפטרה, והקהל נהנה מאד מדבריו של עופר שהסביר מה מקורו של המנהג הזה ועל כך שרצוי מאד לא “לרגום” את בר המצוה…… כי בעצם באנו לברך ולא להכות.

את הקידוש עשה בר המצוה, שברך על היין וגם על החלות, וכולם נהנו הן מן הכיבוד והן מהשיחה שהתנהלה באופן חופשי בין הנוכחים והנוכחות.  נותר אם כך רק לשוב ולברך את המשפחה ואת בר המצוה בברכות מזל טוב לאין סוף, ולקהילה שירבו משפחות כמו משפחת רימון שימצאו את משמעות בר המצוה והתהליך הזה חשוב ונחוץ ומכונן.  אמן ואמן!

לפני דקות אחדות קיבלתי את התמונות ששלחה לי ליאורה רימון שצולמו ביום חמישי בעת הנחת התפילין הראשונה של איתי, והן תצורפנה כאן בהמשך.