מדינת ישראל של כל זרמי היהדות או של רק של האורטודוכסיה

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]השבוע התבשרנו שנשיא מדינת ישראל שרצה לסייע בסאגה העצובה והמייאשת של בר המצווה לילדי חינוך מיוחד ברחובות, הודיע שלא יאפשר לרב מסורתי לנהל טקס בבית הנשיא. בית הנשיא הציע או טקס ללא רבנים, או טקס בניהולו של רב אורתודוכסי.

סיפור זה של אי קבלת חלק גדול מן היהדות: הקונסרבטיבית והרפורמית ע”י היהדות האורתודוכסית, היה מביך גם כשלא דובר בו הרבה. והיה כאילו סמוי מן העין,. מאז נבחר מר ריבלין לתפקיד נשיאה של ישראל, נראה היה שהוא מבין את האחריות הנובעת מתפקידו כלפי התנועות הללו הן בארץ והן בגולה.  אך התברר ברגע האמת כאשר נדרש להתייחס לא רק לבני אדם, אלא גם לתפקיד בחר הנשיא לנהוג בדרך אחרת.

זכותו המלאה של רובי ריבלין לחשוב שהדרך הנכונה והראויה להיות יהודי היא הפירוש האורתודוכסי של היהדות, אבל ישנם נגזרות מסויימות מהיותו נשיא.

לפני קצת פחות משנה התרגשתי יחד עם רבים כאשר הנשיא הזמין למשכנו את ג’ורג’ עמירה מיפו ויחד הוציאו סרטון לרשת המתנגד לאלימות ולקריאות גנאי בין ילדים.

השבוע חשתי כי אני הילד שהנשיא ריבלין לא רוצה לשחק איתו ואומר לו אתה שונה אתה אחר, למה אתה בכלל חושב שאנחנו צריכים לשחק יחד.  זו אינה שאלה חוקית, זו גם אינה שאלת פרוטוקול, זו פשוט מכה בבטן לכל מי שרואה במדינה הזאת מדינת כל היהודים, וגם כל אזרחיה על כל הגוונים והצבעים.

נשיא מדינת ישראל הוא דמות ממלכתית שמחויבותו לכלל אזרחי המדינה. הנשיא הדגים זאת יפה בעמדות שנהג כלפי ערביי ישראל, נגד גזענות, ואפילו במחוות שהציע לשכניו.

אבל להיות שייך לכל עם ישראל כולל גם מי שבעינייך דעתו אינה מקובלת, ובמיוחד אם הוא מייצג קבוצה בעלת מעמד ומשמעות. הציבור הקונסרבטיבי הוא בערך 3% מאזרחי מדינת ישראל , שיעור דומה יש לציבור הרפורמי זה צריך להיות מספיק כדי שציבור זה יהיה בעל מעמד בבית הנשיא. יתירה מזאת בציבור היהודי במדינת ישראל יש רוב הסבור שיש להכיר ברבנים המסורתיים, כך שהכרה של הנשיא ברבנים מייצגת סוג של קונצנזוס, או לפחות הליכה בדרך הרוב.

על הנשיא לזכור כי הוא נשיא ולא אדם פרטי, ואין לו זכות לפגוע במיעוט במדינת ישראל. בנוסף, על הנשיא לזכור את מעמדה ומשמעותה של התנועה הקונסרבטיבית בצפון אמריקה ואת העובדה כי זו מחויבת למדינת ישראל ותומכת בה אף שזו מחזירה לה בצורה מופגנת של התעלמות מצרכיה ודעותיה..

הגיע הזמן שהציבור בישראל לא יאפשר למבנים פוליטיים להכתיב לו את סדר היום הדתי, ויתבע בכל פה מן המדינה להביא לידי ביטוי בתקציביה ובמוסדותיה את התפיסה כי יש יותר מדרך אחת להיות יהודי. ומי כמו נשיאה של מדינת ישראל צריך להוביל תהליך זה.