הלוויתו של שוטר דרוזי אמיץ, ניחום אבלים ועוד

[shashin type="photo" id="4605" size="medium" columns="1" order="user" position="right"] ביום רביעי הייתי בין המלווים את זידאן סייף ז"ל למנוחות. זידאן סייף נהרג בקרב  עם שני המחבלים שביצעו את הטבח בבית הכנסת בהר נוף. על פי כל התיאורים הוא הראשון שהגיע לאירוע, והסתער מיד, וניכר כי כל פעולותיו היו כרוכות באומץ לב בלתי רגיל.

מדוע היה חשוב לי להשתתף בהלוייתו של זידאן. ראשית כי הוא נהרג בהגנה עלי כאזרח במדינת ישראל, ומסר את נפשו כדי לתת לנו, אזרחי מדינת ישראל, חיים.  בנוסף הוא גם שכן, חלק מרקמת החיים המיוחדת של חיינו כאן בגליל. וכנראה גם משום שהוא בן העדה הדרוזית. מיקומה של עדה זו  במרקם החברה הישראלית הוא מורכב למרות שלא היה צריך להיות כזה.

העדה הדרוזית, מסיבות דתיות ואחרות, בחרה לקבל על עצמה מחויבות מלאה למדינת ישראל ללא תנאים. היא בחרה בזאת למרות הרקע האתני שלה שהוא ערבי. למרות זאת עדיין יש מעמד שונה לדרוזים מאשר ליהודים, ונראה שגם מבחינה תקציבית לאורך השנים זכו הדרוזים לתמיכות נמוכות יותר לנפש מאשר יהודים. בלוויה אמר זאת  השיך מואפיק טריף המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית אנחנו לא רוצים ברית דמים – אנחנו רוצים ברית חיים.

דבריו אלה ממשיכים להדהד ואני מנסה לחשוב מה יש ביכולתנו לעשות בהם. לפנות ערב ביקרתי עם קבוצת חברים מן המניין ב"בית העם", המקום בו מקיימים את ניחום האבלים בימי האבל הראשונים. זו הייתה חוויה משמעותית שנתנה אפשרות לעמוד מעט על השווה והשונה במנהגי האבלות.

אבל יותר מזה נתנה תחושה מוזרה שדווקא הסיטואציה הזו פותחת פתח לקשר ארוך טווח שדורש מאמץ, אך יש לו יסודות טובים בראשיתו, אני מקווה שנשכיל לחזק אותו. בינתיים אני ממליץ לכולם לבקר בבית העם שם יקבלו המתאבלים את המנחמים עד שבת.

לידיעת המבקרים: בקומה התחתונה יושבות הנשים, ובעליונה הגברים .  והבקור נפתח במעבר לפני שורת האבלים/ות שקמים לכבוד הבאים עם כניסתם.  בכל מקרה תקבלו שם הנחיות מכל אלה שתשאלו. 

Tסומן בתגיות: , ,
פורסם בקטגוריה משולחנו של הרב אבי (בדימוס), ניוזלטר 'קולנו'

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל שלכם לא תפורסם. שדות נדרשים מסומנים *

*

לוח תפילות ואירועים
הירשמו לניוזלטר השבועי "קולנו"