בעקבות החלטת בית המשפט לגבי הקמת מקווה בכפר

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בשבוע שעבר נפלה הכרעה בבית המשפט העליון, הנוגעת לכל התושבים, ותהיה לה השפעה על מרקם החיים בכפר, ואולי על הדמוגרפיה שלו. החלטה מסוג זה ראוי לה שתוחלט בהסכמה, אך נראה כי קודם לשימוש בבתי המשפט היה צד או צדדים שחששו כי קולם אינו נשמע והרגישו שהם צריכים להיעזר במערכת הצדק כדי שקולם יישמע.

השאלה שניצבה בפני בית המשפט לא הייתה פשוטה, היא נגעה לשאלות של סמכויות של רשויות, לחופש הפולחן, לחופש הפולחן של מיעוט, ולחופש פולחן שמצריך הוצאה כספית.

אולם בשורה התחתונה בית המשפט הכריע, והשאלה עכשיו מה מעמדה של הכרעה זו?

כאשר בוחנים נושא זה מבחינה יהודית, שאלת המפתח היא מה מעמדו של בית המשפט של המדינה, שאינו פועל על פי השולחן ערוך ושאר ספרי ההלכה, אך הפעם אני מבכר להתייחס למעמדם של השופטים בתורה.

התורה בספר דברים אומרת כך:

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט – בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ – וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.
וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.
עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.

כלומר כאשר אינך יודע מה לעשות, או כאשר יש אי הסכמה, אתה הולך אל הכהנים, ואלה מכריעים, ועליך לנהוג על פי הכרעתם.

המדרש מעצים טענה זו וקובע:

“לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל” – אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין – שמע להם.

כלומר אפילו שברור לך שהשופטים טעו יש לך חובה לשמוע לדבריהם.

ממדרש זה אנו למדים שני דברים , זכותו של אדם לחשוב שבית המשפט טעה, על פניו הדבר גם מתיר לו למחות על החלטת בית המשפט, אך במקביל חובתו לציית לה.

דומני שכך ראוי באופן כללי. מצד אחד אין לגנות אדם על זה שהוא לא מרוצה מהחלטת בית המשפט, ואפילו סבור שהיא שגויה, ומצד שני היכולת לקיים מדינה תלויה במחויבותנו לסמכותם של השופטים, ונכונותנו לציית להחלטתם.