מה בין יהודי אורתודוכסי למסורתי

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]השבוע בחרתי לכתוב על השאלה מדוע איני אורתודכסי, או מה פרוש מבחינתי להיות קונסרבטיבי.

מי שהתבונן בי, יכול היה לראות אותי מגדל זקן בימי ספירת העומר, בצום ב”תענית אסתר” או בכל תענית אחרת, ולחשוב שאני יהודי אורתודכסי. אבל האמת היא שאני מקיים הלכות אלו ורבות אחרות וזאת משום שאני יהודי דתי – אבל לא אורתודכסי.

האורתודכסיה על פי רוב מקבלת את סמכותם של התורה, חז”ל ומסורות הפוסקים כמסמכים בעלי תוקף מחייב. תוקף הנובע מכך שהם “דבר אלוקים” או נכתבו בהשראה אלוקית. כפועל יוצא מכך מחייבת האורתודוכסיה את האנשים לשמור את ההלכה לפי תפיסות העבר, ולשמר אותן. חלק מן האורתודכסים אף סבורים כי יש לראות בכך גם מקור לתפיסות המוסריות והערכיות.

הדוגמאות לכך רבות אך אזכיר את הבולטות שבהן – האורתודכסיה אינה מאפשרת לנשים תפקידי הובלה בבית הכנסת: שליחות ציבור, קוראות בתורה, רבות, חזניות גבאיות. אני רואה ערך בהרחבת מעגל השותפים בקודש.

האורתודכסיה רואה בזוגיות בין שני גברים דבר אסור ופסול  ובאופן דומה גם זוגיות בין שתי נשים.  בעוד אני רואה בהן חלק מן המימוש של יישוב העולם. כלומר דווקא כדי לקיים את החובות האנושיות הראשונות ליישב את העולם ולהרחיב את האנושות יש ערך בטיפוח משפחות מסוגים שונים.

האורתודכסיה נוטה לראות את הדרך האורתודכסית כדרך הנכונה, ומזהה התנהגות דתית עם התנהגות ערכית – תפיסה המובילה להתנשאות על מי שאינו שומר מצוות וזיהוי אורח חייו כאורח חיים פחות ערכי.

עמדה מובילה במקורות העבר מייחסת ליהודים מעלה על פני אומות העולם ותפיסה זו היא עד היום תפיסה משמעותית בתוך האורתודכסיה, אך מאד פסולה בעיני .

בכלל בעקבות העמדת הציווי האלוקי במרכז, נוצרת נטייה להיות פחות רגישים לעניינים שבין אדם לחברו, וכך עלולה האורתודכסיה להיות גורם פוגעני בבעלי צרכים מיוחדים, בנשים , ובודאי בהומואים ולסביות וגם בלא יהודים. שוב בניגוד לתפיסה המעמידה את הציווי על אהבת הרֵע (ואהבת לרעך כמוך) והזר (ואהבת לו כמוך) כחובות היהודיות המרכזיות.

כשבחרתי לעזוב את האורתדוכסיה עשיתי זאת מסיבה פשוטה.  איני רוצה  לציית לחוק דתי לא מוסרי. ובמקרים בהם יש חוק כזה אעשה כל שביכולתי לשנות אותו.

החלק שעליו לא רציתי לוותר בתפיסה האורתודוכסית, הוא התפיסה כי קבלת חוק חיצוני לך, שעבר תהליכי שינוי והתאמה מתמשכים, היא תפיסה חיובית שיש לה פוטנציאל לדחוף אדם לחיות חיים ראויים יותר.  מסיבה זו אני משתדל לשמור על כל ההלכות שאיני רואה עוול מוסרי בשמירתן . מובן כי ישנם מקרים של קונפליקט, וישנן דוגמאות רבות של הכרעות שאינן פשוטות, אך אלו העקרונות המנחים אותי.

חשוב גם לציין שגם בתוך האורתדוכסיה יש עמדות שונות ופרקטיקות שונות, לגבי כל הנושאים שהזכרתי,  אך דברי עדיין תואמים את התנהגות הרוב או תפיסת הרוב.

עם זאת, אני מאמין בערך החיובי של הידברות בין בעלי דעות שונות, ובכך שלכל אחד יש את החובה ללמוד מבני אדם אחרים וממילא אני פועל לקדם שיח בין אורתודכסים לקונסרבטיבים ובין אלו לחילוניים רפורמים וכיו”ב.