[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]”ליהודי יש נשמה הרבה יותר גבוהה מזו של הגוי“, כך אמר סגן שר הדתות אלי בן דהאן בראיון לשלום ירושלמי. זו אינה המצאה של סגן השר!
עמדה זו שהציג בדבריו, מבוססת על מסורת המצויה: בכוזרי, בהקדמה לזוהר, בספר התניא, אצל המהר“ל מפרג ואצל הרב קוק. במידת מה אפשר לראות את הדברים כהסבר לציווי על השמדת עבודה זרה, ואת שבעת העממים וגם כעדות על מעמדו של עם ישראל כעם נבחר.
המסורת היהודית מציגה דעה הקובעת כי ערך האדם נובע ממעשיו, ולכן כולם יכולים להגיע לאותם מדרגות גבוהות. דעה זו אפשר למצוא באופן ברור מאד אצל הרמב“ם ורש“ר הירש, והיא דומיננטית בכתיבה הקונסרבטיבית והרפורמית.
כיצד מכריעים בין שתי העמדות?!
נדמה לי שהכלי שבידינו הוא קודם כל בגישה המדעית אמפירית. התבוננות בגויים וביהודים מראה כי יש יהודים טובים ויש יהודים רעים, יש גוים טובים ויש גוים רעים והכל נמדד לפי המעשה.
דבריו של בן דהאן בעייתיים משתי סיבות: האחת, כי נאמרו על ידי איש ציבור, שר הדתות בפועל שאמור לשרת את כלל אזרחי ישראל – יהודים ולא יהודים. השניה, כי הם מקרינים מסר של ”מגיע לנו כי אנו יהודים“! מסר המשמש קבוצות מסוימות הקוראות לפגיעה בערבים, וכאלה המעודדות ערבים לעזוב את בתיהם, וכל זאת בתמיכות ממשלתיות שנועדו לפעילות התיישבות. במידה רבה הדברים משמשים כבסיס לאלה הרואים את מדינה ישראלית כמדינה יהודית שאין בה מקום ללא יהודים.
דווקא ההשקפה הרמב“מית הקובעת כי הבחירה היא שליחות, ויש בה תביעה לקוד התנהגות ראוי, צריכה וחייבת להיות הבסיס לעיצובה של מדינת ישראל לא כמדינה של יהודים בלבד, אלא כמדינה יהודית, בה נקבע הנוהג על פי עולם ערכים היונק ממסורת יהודית ארוכת שנים, שיש בו מקום לחיזוק וטיפוח הציווי המחייב אותנו לדאוג לגר (הזר היושב בקרבנו) שחוזר שלושים ושש פעמים בתורה.
ברוח זו, וכהמשך לפעילות ”סוכת שלום“, נתחיל לפעול בארגון אירועים שונים בנושא טיפוח יחסי השכנות שלנו עם השכנים שסביבנו שאינם יהודים.
הראשון שבהם יהיה הביקור בחורפיש אצל השייח‘ נימר נימר. אני מקווה שארועים נוספים יבואו בעקבותיו במשך הזמן הלא רחוק. מעבר להנאה הצפויה בביקורים ההדדיים, אין ערוך לחשיבותם הן בפן האישי וגם בפן הציבורי!
אני מצפה שתמצאו את הזמן ותבואו להשתתף עמנו בעשיה זו.
Leave a Reply