חג החנוכה

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]חג החנוכה—הוא חג המאבק לטובת חופש האמונה והדת, התארגנות אזרחית כנגד שלטון זר שהכריח לעבור על חוקי התורה.

חנוכה מלמד אותנו שכאשר לא מאפשרים לאדם לקיים את מצוות דתו, וכופים עליו לקיים מצוותיה של דת אחרת, חובה עליו למחות, ואף לסכן את חייו כדי להשיג שינוי. במובן זה, מצטרף חנוכה לעוד כמה חגים יהודיים המציינים את העובדה שיש דברים שהם חשובים אף יותר מן החיים: פסח המסמן את החירות כחשובה מן החיים, ופורים שבו לא השתחווה מרדכי להמן על אף הסיכון שהיה בכך. אל מול אלה עומד מרד בר כוכבא, שגם במרכזו עומד מאבק לחופש הדת ורק משום שנכשל איננו חוגגים אלא מתאבלים.

מהם הדברים בעבורם ראוי לסכן חיים היום?! אנו מתקשים לדמיין מציאות של גזירות דת , אך לעומתם אנו מעודדים גיוס לצבא שמטרתו להגן על המדינה, גם במחיר סיכון החיים האישיים. אבל האם יש היום גזירות דת? האם יש מקום למאבק על חופש דת?

בישראל מתרחשות בדרך כלל סיטואציות מורכבות יותר של חופש דת. נדגים שתיים: האחת חופש דת שמיצר מפגע רעש לאחרים, כמו פולחן סליחות באמצע הלילה, או קריאת המואזין; סיטואציה שנייה כאשר שניים אוחזים במקום אחד, כמו למשל המאבק על הזכות להתפלל בכותל בדרכך שלך (בהפרדה, בהתעטפות בטלית ותפילין וכיו“ב).

החכמה בסיטואציות אלו היא להבין שאין נקודה שבה כולם מסופקים באופן מלא והפתרון דורש מכל אחד מן הצדדים להרגיש אי נחת; כך למשל יוותר רעש הסליחות, אך יהיה מאמץ שהוא יהיה חלש יחסית ויפריע רק למי שרגיש במיוחד לרעש, או בכותל תוקצה טריטוריה שלישית כדי לא לערבב את המגע בין האוכלוסיות. פתרונות אלה גורמים אי נוחות לכל הצדדים המעורבים אך דווקא בזה כוחם, הם מסדירים את היחסים ומאפשרים סיפוק סביר, אך לא מלא, לצרכיהם של שני הצדדים. כך קרה בסופו של דבר לאחר המרד החשמונאי, במקום היבדלות היתה הידברות, וכתוצאה היתה בעצם לא מעט השפעה הלניסטית על התרבות היהודית. הסינטזה שנוצרת בתהליך ההידברות, בו כל אחד מהצדדים משתדל לקחת את הטוב מעמיתו לויכוח.

חג אורים שמח!!!