מה משותף לאביבה זוהר, אסתי דוד, יאיר עמנואל ורעות כהן קורנפלד?

[shashin type=”photo” id=”2634″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]ארבעתנו תושבי כפר ורדים שלושה אף חברים בקהילת המניין המשפחתי. אך מה שהביא אותנו לפני ימים ספורים לבית הכנסת, היא מחלת הסרטן: הרצון והמוכנות לחלוק את חוויותינו, מסקנותינו, תחושותינו ובעיקר את דרך ההתמודדות שלנו, עם בני הנוער ועם כל הנוכחים במפגש המרגש.

מתוכנו שניים עדיין מתמודדים עם הטיפולים והשפעותיהם, ושתיים נמצאות לכאורה אחרי הכל. הקו המחבר בינינו הוא הבחירה לחפש את הצד החיובי במה שקרה, התמודדות בקשיים וגילוי העובדה שיש בנו כוחות, שמעולם לא שיערנו את עוצמתם.

בחרנו לקבל מהסביבה את מה שיש לה להעניק, ולדעת שבכך אנו מקלים על אותם אנשים טובים שסביבנו, כאשר אנחנו מרשים להם לעזור לנו, או פונים ומבקשים עזרה.

כולנו מאמינים שיש במחלה גורם מעצים ומתייחסים אליה כמתנה של למידה: קבלת החיים כמות שהם ובפרופורציות הנכונות. הבחנה בין חשוב לטפל. התמודדות ככל הנדרש בכל מיני מצבים, מבלי להישבר גם כשקשה. הבחירה לעסוק בדברים חיוביים. שמירה על אופטימיות. לחיות את הרגע בדרך הטובה ביותר שניתן.

הרב אבי, חברי הקהילה ונוע״ם בחרו לטפל בנושא זה, כחלק ממכלול שלם של מחלות ונגעים שבהם מעורבות ותמיכת הסובבים היא משמעותית מאד לחולה. לאנשים רבים קשה הדבר והם נוטים להתעלם, לברוח, לרחם, ולא לראות,  ומאידך לחולים קשה לקבל או לבקש עזרה. אי לכך שמחנו מאד לדרך הטבעית בה נענו דווקא בני הנוער לעסוק בנושא, גילו בגרות ורצינות ונכונות להקשיב באמפטיה חום ואהבה, ומצאו דרך לתרום ככל יכולתם.

קישור לכתבה בעיתון כפרניק.