רעש האדמה בנפאל

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]השבוע נשואות עיננו לנפאל. מדינה קטנה שנופיה מדהימים המתמודדות עם תוצאותיו של רעש אדמה הרסני. ישראל נרתמת כמעט תמיד לעזור במקרי אסון מסוג זה, גם כשהמימד של ישראלים רבים המעורבים בארוע לא קיים, על אחת כמה וכמה הפעם כי יש קשר אישי של מטיילים ישראלים רבים שהיו שם וכאלה שמתכוונים לכך, והמספר הגדול של ישראלים שנמצאו שם בעת הארוע..

האם יש לנו חובה יהודית לעזור בכל מקרה? והאם יש לנו חובה מסוג אחר כלפי הישראלים שם?

שאלות קשות שניתן למצוא מקורות שונים המחזקים כל אחד משתיהן, אך קשה למצוא מקורות שיצדיקו לא לעזור לאף אחד. התורה הביאה לנו את הכלל “לא תעמד על דם רעך” והחכמים הביאו אותו כנימוק לחובת ההצלה של מי שנמצא בסכנה.

מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או ליסטין באין עליו שהוא חייב להצילו, תלמוד לומר “לא תעמוד על דם רעך”

הסייגים בהקשר זה נוגעים רק למצב בו אתה מסכן את חייך, וגם בעניין זה אין קביעה ברורה.

ומה לגבי שאלת ההעדפה ?

הגמרא במסכת בבא מציעא מדברת על כך שעניי עירך קודמים, בפשטות זו היא קריאה להעדפה בטיפול בעוני, ולא בטיפול בסכנת חיים. בתפיסה החז”לית סכנת חיים היא דווקא סכנה מיידית, ולא סכנה לעתיד לבוא, ממש כפי שעיקרון פיקוח נפש דוחה שבת, אינו מאפשר לקיים לימודי רפואה בשבת, כדי להכשיר רופאים במהירות גדולה יותר.

לפי זה החובה שלנו להושיט עזרה מתחלקת בין שני דברים, בין הצלת חיים בה אין מקום להבחין בין אדם לאדם, ולבין תמיכה כלכלית בה יש מקום להבחין.

עם זאת גם בעניני תמיכה כלכלית מדובר בקדימות ובהעדפה,  ולא הכל או כלום. השאלות של פרופורציות הן הקשות להכרעה, ואני מניח שכדאי ורצוי שיהיו נתונות לשיקול דעת אישי.

מכאן נובע שבמבט יהודי חובה על ישראל להושיט יד לכל האנשים בנפאל המצויים בסכנת חיים מיידית. מהם הקבורים מתחת להריסות, והזקוקים לסיוע רפואי. חובת הושטת היד הכלכלית היא מורכבת יותר, ואני מקווה שנמצא משאבים להושיט עזרה גם לשם וגם בסביבתנו הקרובה יותר.

והערה קטנה לסיום. מדובר פה בסוגיות מורכבות ביותר, בייחוד בגלל הממשק הברור בין כסף להצלת חיים, והדברים שכתבתי קצרים, ורק נותנים מספר נקודות למחשבה.