פינת הרבה נטלי

[shashin type=”photo” id=”5380″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]שבת פרשת דברים 2016

(קרדיט:  הצילום  של בית המדרש לרבנים ע”ש שכטר, לקראת טקס הסמכת רבנים  2016)

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב.

בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת התּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל.

בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר.

מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה.  [משנה, מסכת תענית ד, ו]

 

שלום וברכה, חברות וחברים,

 

משנכנס חודש אב –קבעו חז”ל – ממעטים בשמחה.

שלושת השבועות בין י”ז בתמוז לצום ט’ באב  בכלל, ותשעת הימים בין ראש חודש לצום עצמו בפרט – ניקזו לתוכם לאורך ההיסטוריה היהודית אסונות ופורענויות. על גבי מועד חורבנן של בתי-המקדש הראשון והשני, נוספו להם פוגרומים ורדיפות וגזירות אין קץ אשר הותירו כאב ובכי ומספד בעם היהודי לדורותיו.

 

ערב שבת “חזון”, ורגע לפני הצום, אני תוהה על מקומו של ט’ באב בחיינו, בזמן הזה.

שהרי בנקל נוכל לנתק עצמינו ממחשבות על משמעותו של אותו החורבן, אי שם בשנת 70 לספירה: וכי מה לנו, בישראל 2016 ולמקדש? לכוהנים? לקרבנות? אולי אפילו, בתוכינו, נודה כי העדרו של מקדש בירושלים הביא טובות ליהדות. אפשר גם את זאת לומר.

האם אין בתקומת מדינת ישראל בעת הזאת, משום תשובה הולמת לגלות בת אלפיים שנה? האם אין בתחיית השפה העברית, בקיבוץ העם מארבע כנפות תבל לארץ המובטחת נחמה ובניין העולה על אותו החורבן? ואם בירושלים עסקינן – הרי עשרות בשנים כבר משחקים ילדים וילדות ברחובותיה של העיר הבנויה לתלפיות!

 

ולמרות כל אלה, ועל אף כל אלה – נתכנס במוצאי השבת הקרובה, בשעה 20:15 בקהילה, לתפילת ערבית חרישית, ולאור נרות, כשאנו יישובים על הרצפה כאבלים, נקרא במגילת איכה.

“עַל-זֶה, הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ–עַל-אֵלֶּה, חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ.”[מתוך איכה, פרק ה’, יז’] 

 

צום ט’ באב מידי שנה מזמין אותנו להתבונן במציאות שסביבנו, שבתוכינו, ולראות את המקומות החרבים, הדוויים, החסרים גם כיום: אם בכלכלה, אם בבריאות, אם בחינוך, אם ברווחה .

יסודות הבניין אולי עומדים, אך רחוק בניננו מלהיות שלם.

זו הזמנה לקחת אחריות על תיקון העולם. תיקון המציאות. תיקון החברה.

הנחמה מחכה לנו בדמות ט”ו באב, חג האהבה, שיחול בשבת הבאה: משנאת חינם- לאהבת חינם.

 זו אחת התרופות היעילות למחלותיה של החברה: אהבה. אהבה כנגד שינאה, כנגד ניכור, כנגד הרוע והבדידות.

אהבה- כדי לבנות מחדש את החורבות . ואף יותר.

השבת, שבת פרשת “דברים”, ניזכה לחגוג את כניסתם לגיל המצוות של רועי וישניה-שבתאי ויובל ריבק.

רועי יעלה לתורה בשחרית, ויובל תעלה לתורה במנחה . מזל טוב לשתי המשפחות!

 

כידוע למרביתכם, העתקתי את מקום מגוריי ממבשרת ציון לכפר ורדים בשבוע האחרון, ואני נרגשת לקראת התפקיד החדש ומה שהוא מזמן עבורי כרבה – ועבורינו , כולנו כקהילה.

לצד ההכנות לחגי תשרי הממשמשים ומתקרבים, אקדיש את השבועות הקרובים למפגשים עם חברות וחברים, ותיקים וחדשים, כדי ללמוד מכם ועליכם אודות הקהילה הנפלאה שבניתם עד הלום. כמו גם אבקש לשמוע על הרצונות והמשאלות שלכם באשר לעתיד הבית הזה, הקהילה הזאת , עתיד שניבנה יחד בטוב וחסד.

אבקש לברך את כולנו בברכת הצלחה בדרכנו המשותפת,

שניזכה להרבות אור וסובלנות, שמחה ואהבת חינם בכל אשר נלך.

 

בברכת שבת של שלום,

נטלי

 

בכל עניין ושאלה, ניתן לפנות לכתובת דוא”ל: raba.kv.masorti@gmail.com