על מה “נינעל” השנה? – דרשת הרבה נטלי לסטרג’ר לשעת ‘הנעילה’, יום הכיפורים תשע”ט

על מה “נינעל” השנה?

לטובת מי שלא השתתפו בתפילת “נעילה” , הנה דרשתה של הרבה נטלי לסטרג’ר ל’נעילה’ – תשע”ט

 

דברים ללב, לפני ‘נעילה’ – התשע”ט

“תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת.”

ויש לשאול: ניחא לשהות שעה אחת לפני התפילה – שהרי האדם צריך להכין את מזג רוחו לתפילה. אך לשם מה היה עליהם לשהות שעה אחת אחרי התפילה? ייתכן, כך עלה בדעתי, כי תכלית השהייה אחרי התפילה היה כדי לראות מה הם יכולים לקחת איתם מהתפילה ליום שיעבור עליהם. חסידים הראשונים לא היו נותנים להזדמנויות לצמיחה להתחמק מהם, הם היו מנצלים כל הזדמנות לשיפור. כמו היה להם מעין שעון חכם, שעתיד לספור את צעדיהם הרוחניים מידי יום ביומו. ואל תראו אותם ככה: היה להם יעד. היה חזון. היו מטרות להשיג, מהן יומיות, שבועיות או חודשיות. והיו גם כאלה שנתיות. ואנשים רציניים שעושים עבודה רצינית בודקים, ומודדים ומוודאים שלא ילך לאיבוד ולו יום אחד ללא התקדמות. כך היו חסידים ראשונים.

ואני אבקש, ברשותכם, להציע כי ‘נעילה’ זו שלפנינו, יש בה להציע לנו לשהות כחסידים הראשונים עוד מעט יחד, ולהתבונן.

להבדיל, יש לי שעון חכם,  פיטביט, שסופר צעדים. ויש לי מטרה יומית: כמה אלפי צעדים ביום. יש ועשיתי אותם ויש שלא, ומה זה חשוב? מי יודע? רק אני. או. עד שגם ילדיי הצטרפו , וגם להם  יש שעונים ממין זה. ומידי יום, עם ערב, כולנו מסנכרנים את השעונים. ומשוים. וכן, אם לא השגתי את היעד היומי שלי, אני מוצאת עצמי  מתרצת תירוצים שונים ומשונים. כן, אם פיספסתי יום, הוא לא יחזור. אבל יש מחר. ועוד מחרתיים. יש  לנו 365 ימים, 8760 שעות ומעל חצי מיליון דקות להשיג את המטרות שקבענו לעצמנו. אם קבענו לעצמנו…

השופר שנתקע בעוד כשעה, הוא השעון שלנו. ויום הכיפורים שם לנו, בין אם נרצה או לא, מטרות שנתיות. לצמוח כאדם, כקהילה, משנה לשנה. הבועה הזאת בזמן מחייבת אותנו פעם בשנה לשים את התירוצים בצד, ולהסתכל במראה של הישגינו. בין ברמת הפרט, ובין ברמת הציבור. יום הכיפורים מגיע אחרי 40 ימי הכנה, אחרי ראש השנה ועשרת הימים הנוראים. ותפילה זו של נעילה, מגיעה לאחר השהות האינטנסיבית הזאת יחד ב-25 השעות האחרונות. רגע זה אמור לייצג שיא. שיא אישי ושיא ציבורי. לקחנו פסק זמן מהיום יום, מצפצופי ההודעות, הווטסאפים וסבר הפנים כדי להיות מסוגלים להתבונן “בפנים”. לקחנו פסק זמן מהמקרר, מהתענוגות הפיזיים, וכיווננו דעתנו לרוח, למילים שמעבר למילים. ללב.

***

והנה מגיעה שעת הנעילה. ובתפילת נעילה הכל ננעל : שערי התפילה, שערי השמים, שערי הדמעות, כך מקובלנו.   לכן, ב”נעילה” עושים רבים מאמץ “אחרון” לפני סגירת השערים.  בבחינת “מאה המטר האחרונים. ספרינט אחד ….וגמרנו”. ,בתקווה שהמאמץ יישא פרי ונוכל לשוב לשגרת החיים.

אך אם “כחסידים ראשונים”, רצוננו להיות, ולאור מה שאמרתי אך לפני רגע, מחשבה זו, הרואה בתפילת נעילה מאמץ אחרון, היא פסולה . וזאת למה? מפני שבשעת המאמץ “האחרון”, כבר מתוכננת המנוחה, הירידה ‘למטה’ והחזרה לשגרת החיים של ה”לפני”…

— הלכזה צום אבחרהו?!

תפילת “נעילה” היא אכן נעילה, אבל לא “כזאת” שאנו נועלים את עבודת יום הכיפורים מאחורינו , ורצים לקפה, וכעבור שעה , מי בכלל יזכור שהיינו פה. ולשאלת חברינו, “איך היה?” – נשיב בלקוניות  “היה. עבר”.

אז זהו, שלא.

תפילת נעילה מזמינה אותנו לנעילה מסוג אחר: במכוניות החכמות הנמכרות היום , יש מצב “קרוז”, כלומר “מצב שיוט”: אתה מגיע לכביש מהיר, רוצה להישאר באותה המהירות, אתה מכוון כפתור, וזהו. אתה יכול להוריד הרגל מהגז. הרכב שומר על המהירות המבוקשת.

כזאת ‘נעילה’ היא הנעילה: אנו מבקשים ומייחלים “להינעל” על כל המטרות והיעדים שלקחנו על עצמנו לשנה הזו ש”תכלס”, תתחיל עוד כשעה. מבקשים אנחנו להינעל גבוה יותר מהמקום שהיינו. מוסרי יותר, אחראי יותר. אוהב יותר. קשובה יותר, מתמידה יותר. כי החלון הזה בזמן נתן לנו הזדמנות להתבוננות.ועוד שעה נצא לדרך אחרי שלקחנו אחריות על מעשינו, הישגינו וכשלונותינו. ולא רק שלנו אלא גם של החברה שסביבנו. היום הזה, על תפילותיו וטקסיו, מחדד את התודעה ומדייק את עצמנו לעצמנו. אז הנה כמה הצעות משלי למטרות ראויות  “לנעילה” לשנה הבאה, בבחינת “אני על זה” – כמו שאומרים היום:

א’. חידוד התודעה, ההכרה, הוידוי: יום שלם השקענו בהתבוננות פנימית בתוך עצמנו. לרוב , אנחנו בורחים מהעיסוק בַּ”פְּנים” מפני שהחיטוט בנפש מכאיב. אנו בוחרים במודע להיות “אנשי חוץ”, לעסוק בכל מה שסביב, ובלבד שלא לגעת ב”תוך” …  ביום הכיפורים, אנו מתבקשים לפרוץ את המחסום שניצב לפני ה”פְנים”, חודרים פנימה ומתעניינים ב”פְנים” ללא הרף. יום שלם אנחנו “בפְנים”. זה תהליך מורכב אך מרפא. ולא צריך לחכות שנה שלימה לעשותו בשנית. // סיבוב אחד בפנים. נעלתי.

ב’. שניים במחיר אחד: עם הוידוי, ההכרה, באה לקיחת האחריות . כן. אני מבינה ש “אין הדבר תלוי אלא בי”. האחריות לשינוי, לטיוב חיי וחיינו, תלויה בי. // עוד סיבוב בפנים. נעלתי.

ג’. בין אם הייתם פה כל היום ובין אם הגעתם רק עכשיו, עצם שהייתכם כאן אומרת כי מאמינים בני מאמינים אתם ביכולת להשתנות, ביכולת לעשות למען מחר טוב יותר. אני מציעה “לנעול” ו”להינעל” על התחושה הזאת. על האמונה הזאת כי  “כל עוד דולק הנר, אפשר לתקן” : לא תמיד במהלך השנה יש לנו הכוח והאופטימיות והאמונה כי באמת,  אפשרי להתחדש. // כוח ההתחדשות. ביטחון עצמי. נעלתי.

ד’. אני בטוחה שבשעה זו, כבר כולם מרגישים את המחסור באכילה ובשתייה. כאב הראש מהיעדר קפאין, מזכיר לנו כי זה מכבר תפס צד זה של חיינו מקום מרכזי הרבה מעבר לצורך פיזי בלבד. יש ואנו מחליטים לעבוד קצת על מסת הגוף, בחינת “עבודת המידות”. שעה זו ,יש בה סגולה גם להחליט “לנעול” את פינו לדברים שאין אנו רוצים להכניס אליו, שלא טובים לנו. חשוב לזכור לקחת אחריות על בריאות הגוף, לא רק בריאות הנפש! זו בהחלט החלטה שראוי לכולנו “להינעל” עליה.// בריאות הגוף. חשוב. נעלתי.

ה’. עמדנו כולנו יחד יום שלם בתפילה. בכניסת הצום ביקשנו רשות להתפלל אפילו עם העבריינים, וביטלנו את כל המחיצות בינינו. כולנו יחד, גדולים וקטנים, גברים ונשים, זקנים וצעירים, במאמץ משותף, ללא הבדלי מעמדות, ללא התנשאות. יחד.  כפר ורדים ידעה שנה מאתגרת, והבחירות שבפתח עשויות להביא אתגרים גבוהים אף יותר: בואו “ננעל” את הזיכרון של הביחד הזה. של “כאיש אחד בלב אחד”. בטוחני שנצטרך צידה זו לדרך המחר. // נעלתי, שני סיבובים. אני “על זה”.

ו’. אחד ההישגים החשובים של יום זה הוא היכולת לעמוד ולפלל לא רק על עצמנו אלא על תיקון כלל ישראל וגם על תיקון העולם. הקריאה בספר יונה , הזכירה לנו כי עשיית הטוב והחסד , איננה רק “יהודית”, ותיקון העולם הינו חלק משליחותנו בעולם, כפרטים וגם כאומה. יצאנו מהמעגל הפרטי שלנו והשקפנו על מרחבי עולם, בתפילה שהשנה הזאת, הנכנסת, תיטיב עם כל באי העולם. // תיקון עולם. נעלתי. לגמרי.

ז’. חז”ל אומרים שביום הכיפורים, דומים עם ישראל למלאכים. אכן יש בנו צד מלאכי, אבל בגלל מהומת החיים, הולך מימד זה של אישיותנו לאיבוד. ביום הכיפורים הצלחנו לעורר אותו מחדש והתוודענו אליו. זהו לימוד לכל השנה.  לזכור את היכולות הרוחניות שלנו. // נעילה נוספת, נעלה וחשובה.

ח’: והנה “נעילה” חשובה שאני מבקשת להציע: תינעלו עלינו. על הקהילה שלנו. אינני רוצה לראותכם רק בעוד שנה. אתם שמחים תמיד להגיע לכאן, שמחים על קיומנו, בואו והיו שותפים. במחיר של טיפנ פחות משקל ליום, 360 ₪ בשנה, ואתם חברים: בלי התמיכה הכספית שלכם, הקהילה הזאת לא תתקיים! אבל יותר מהתמיכה הכספית: בואו ותגיעו פיזית. לא צריך כל שבת, גם לא פעמיים בחודש. אבל פעמיים בשנה? 4? 6? בואו לפעילויות בחגים, או לקבלות שבת, לשיעורים בבית המדרש. בואו וחזקו את הפלורליזם בישראל, ובמיוחד בעת הזאת. בואו והוכיחו כי יש יותר מדרך אחת להיות יהודי. בואו לנוע”ם. עשו כאן בר ובת מצווה, תתחתנו דרכנו, איתנו, חגגו את מעגל השנה ומעגל החיים עימנו, עם התנועה המסורתית. אין לנו תמיכה ממשלתית, זה ידוע. אז אתם, אתם התמיכה שלנו. ואני פונה ומבקשת: “תינעלו” עלינו. בואו. בואו ותצטרפו, ולא רק אחת לשנה!

***

אמנם אני לא נעולה כי זאת רשימת כל ה”נעילות”, יש בטח עוד, אך זו בהחלט רשימה חשובה וטובה. אתם מוזמנים/ות להוסיף לכם בליבכם את אשר על נפשכם.

תפילת נעילה זו השעה האחרונה של היום הקדוש הזה .זה הזמן וזה הרגע. הנה מסתיימים להם 40 ימי הסליחות והתפילות, ההתבוננות והמודעות. וכמו החסידים הראשונים, באה תפילת נעילה, ומשהה אותנו עוד קצת בתום היום, כדי שנספיק לברר באופן מדוייק  מה עוד נבקש ויהיה?  מה עוד נפלל ויקום?

“קחו עימכם דברים ושובו אל ה'” – אמר הנביא הושע, “ונשלמה פרים שפתינו”. במקום קורבנות, נתקרב בעזרת  המילים. ההבטחות. הנדרים החדשים שיש בליבנו לעצמנו. קחו עימכם דברים. והמילים יהפכו למעשים של ממש. דברים. לא רק דיבורים.

בחזרה לשעון החכם שלי, לפיט ביט: יש בו יעדים לשעה, ליום, לשבוע ואף יותר.גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן. זה הרגע שלנו להחליט אילו צעדים אנחנו לוקחים כדי להגיע לשנה הבאה אחרת,  טוב יותר, גבוה יותר ו…אדם יותר.

ועוד מילה אחרונה:

עוד רגע אברך אתכם ב”חתימה טובה”.חתימה, זה משהו אישי ומחייב.

זה הרגע להרהר איזו חתימה טובה כל אחת ואחד מאיתנו מבקש/ת להשאיר בעולם בשנה הבאה עלינו לטובה.

תהא השעה הזאת שעת רחמים ורצון – המון רצון – מלפניך ולפנינו.

גמר חתימה טובה!