דברים לפרשת השבוע “פנחס”

1.   פנחס ומדיין –  עם ישראל במפגש עם העמים הזרים ואלוהיהם מביא מגיפה שנעצרת רק באמצעות מעשה הקנאה של פנחס.  פנחס מבורך על מעשה הקנאות שעשה המתואר בפרשת בלק כחטא”בעל פעור” וזוכה לברית שלום שנותן לו אלוהים.  וה’ מצווה על משה להלחם במדינים על הרעה שגרמו.  

2. המפקד על פי משפחות לצורך חלוקת הנחלות בארץ ישראל.  לבנות צלופחד טענות על כך שגם להן מגיעה נחלה בארץ ישראל, למרות שאין להן אחים, והכרת ה’ בצדק שבדרישתן (אולי הצעד הראשון והקדמוני בהכרת זכויות לנשים?!)                                                                                                                                                                                           בנות צלפחד בפני משה

3.  משה שלא יגיע לארץ ישראל, צופה מעל הר נבו בארץ המובטחת ומצטווה להבין את שרשתרת הפיקות/המנהיגות שלאחר מותו כדי “שלא תהיה עדת ה’ כצאן אשר אין להם רועה” .  הוא ממנה את יהושע בן נון ליורשו החוקי בפני הכהן הגדול וכל עדת ישראל.

תצפית מהר “העברים” כנראה מקומו של הר נבו, על ארץ ישראל.  השלט מפרט את הכיוונים והמרחקים של הערים הגדולות

משה מברך את יהושע בן נון וממנה אותו כיורשו

4.  פרשת הקורבנות – מתאר את הוראות הקרבת הקורבנות והציווים הכרוכים בכך לגבי הקורבנות השונים:  קורבן התמיד, כל שאר הקורבנות ואלה של החגים.

ההבדל בין שני המפקדים שפרשת במדבר ובפרשת פנחס

בפרשת במדבר מטרת המפקד לפקוד אנשי צבא מבן 20 ומעלה להערכת מצבת כוח האדם הצבאי.

בפרשת “פנחס, לקראת הכניסה לארץ ישראל, נערך מפקד שמטרתו לבדוק סדרי גודל השבטים והמשפחות כדי לתכנן את חלוקת הארץ לנחלות משפחתיות.

מוזר שתוצאות שני המפקדים כמעט זהות, למרות שחלפו כמעט ארבעים שנה בין המפקד הראשון לשני. קצת למעלה משש מאות אלף.  אך בבדיקה של סדר גודל השבטים מסתבר שחלו שינויים רבים בין המפקדים, חלקם די משמעותיים גדולים. למשל שבט שמעון פחת בכשני שלישים (מ-59,600 ל-22,200). שבט מנשה גדל בכ-20,000 איש (מ-32,200 ל-52,700). ההבדלים כנראה נובעים מכך שבמפקד הראשון ספרו רק גברים בני עשרים ומעלה, בעוד שבמפקד השני מנו ראשי משפחות.

המסקנה היא שמספר בני ישראל במדבר התמעט במידה ניכרת. להערכת יצחק מייטליס “מספרם הכולל ( של בני ישראל) במפקד השני היה כרבע מהמספר במפקד הראשון”. אם נסקור את האירועים במדבר אכן היו שורה של אסונות שגרמו לאבדן בנפש: בתבערה, בקברות התאוה, בחטא המעפילים, במגפה בעקבות מחלוקת קורח, במעשה הנחשים והשרפים ובעקבות הזנות של בנות מואב. בנוסף, דור המדבר (כל האנשים שהיו בני עשרים ומעלה בשעת חטא המרגלים), נמחה כולו, חוץ מיהושע בן נון וכלב בן יפונה. החוקר מוצא לממצא שלו תמיכה ממקור נוסף: המלחמות הראשונות שערך יהושע בארץ ישראל. אם היו 600,000 יוצאי צבא הרי היה מדובר בצבא ענקי. בקרב על העי מדובר על 30,000 איש. גם דבורה מדברת על: ” מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל”. 

במפקד הראשון ההערכה היא שהיו כשני מיליון נפש ומעלה כי דובר רק על זכרים יוצאי צבא מעל גיל עשרים, ואילו במנין השני כנראה שהמספר של 600 שלף הוא הנתון על פי מנין המשפחות, ירידה דמוגרפית משמעותית, ובהתחשב בנתונים של כל האסונות, ובאופן כללי תנאי המדבר הקשים, שבהם ממילא ובאופן טבעי חלה ירידה בילודה, יש לנו תשובה הגיונית להבדלים.