ההתרגשות לא נגמרת: תודות ממשפ’ בני/בנות מצווה

ההתרגשות לא נגמרת: תודות ממשפ’ בני/בנות מצווהבר/בת מצווה הינו תמיד אירוע מרגש – לא רק לילדים עצמם אלא לכל המשפחה והמשתתפים הרבים המגיעים להשתתף בשמחה. בחודש האחרון,  קיבלנו בתודה שני מכתבים ששלחו לנו בר חירות-אמה של עמנואל,שעלתה לתורה כבת מצוה בשבת “בחוקותי” 12 במאי 2018, וכליל כהן, אחותו של אביב שעלה לתורה בשבת “במדבר”  18 במאי 2018, המדברים בעד עצמם.

אנו גאות וגאים במשמעות שהרבה שלנו נטלי לסטרג’ר וקהילתנו תרמו למשפחות בשני האירועים הללו, (ובעוד רבים אחרים), שלא כתבו, והערך המוסף הרב למשפחות, כפי שהביעו להלן:

 

דברים מן הלב כמה מילים שכתבתי לקהילה – בר חירות

אפשר להגיד ש”נחתנו”, שהפסקנו להתרגש בעוצמות מאז אותה שבת של עמנואל :

אנחנו שבועיים אחרי … ועכשיו אפשר לומר שנרגענו כולנו.

עמנואל עלתה לתורה ויחד איתה עלינו אנחנו, משפחה שגדלה על ברכי המסורת אבל איבדה את דרכה.

קיבלנו עלינו את “חוקותיו” כפי שלימדה אותנו הפרשה ואת חוקותיה של עמנואל.

בהנחייתה המבורכת של נטלי, לקחנו חלק, כל אחד ואחת מאתנו, הפעם בתוך ההיכל ולא מחוץ לו, עם סידור ביד ולב מלא.

אנחנו לא מורגלים לישיבה הממושכת ולקריאה בתורה, לא לטלית העוטפת ולנוכחות ספר התורה. השבת של עמנואל הנכיחה משהו שחקוק בזיכרון הקולקטיבי שלנו ובת המצווה היתה הרבה מעבר למטר הסוכריות הרגיל.

מכל החגיגה המשפחתית בחרו כולם, לזכור את חלקה של עמנואל בבית הכנסת, לשמוע את קולה שניפץ את “תקרת הזכוכית” ואפשר לנו להבין שזה גם שלנו. נעטפנו בטליתות, אחזנו בספר הגדול ובאותה שבת, נדמה היה שאחזה בנו רוח נוספת.

היינו שם כדי ללוות את עמנואל בבחירתה האחרת, ובסופו של יום היינו שם גם עבורנו.

באופן אישי, למדתי גם אני … נסעתי מדי שישי וחזרתי, למדתי את הפרשה, ביארתי, שאלתי וניתנה לי הזכות להיות בצל קורתה של נטלי, שהנהיגה אותנו לעשות את הדברים נכונה.

לא כל יום מזדמן לנו, להיות לצידה של אישה חלוצה, שעומדת מול מוסכמות ומקיימת את אמונתה לפי צו ליבה. שמחתי שזו היתה מנת חלקה של עמנואל, להרגיש את נוכחותה של נטלי, לדעת שהיא יכולה לבחור אחרת, למרוד, להקשיב לצו ליבה ולהרגיש נכונה.

אנחנו שבועיים אחרי … נחרטה בליבנו בת מצווה שמעולם לא נחגגה עבורנו ולא יכולה היתה להתקיים אילולא המניין המשפחתי. תודה לקהילה המאפשרת, שפתחתן את דלתות ההיכל גם עבורנו, שלימדתן אותנו לקרא בסידור, ששרתן יחד אתנו ונתתן לנו להרגיש חלק ממשהו גדול יותר …

משפחת חירות

 

“אפשר גם אחרת // מאת: כליל כהן*

[ *אחותו הגדולה של אביב כהן שעלה לתורה במנין המשפחתי המסורתי, שבת ‘במדבר’ 19/5/18]

…………………………….

זהירות פוסט חופר לפנייך !!!

…………………………….

אפשר להשתחרר מהצבא לצאת לטיול גדול,ללמוד ,להתחתן ואפשר גם אחרת.

אפשר ללמוד תואר ראשון בפקולטה יוקרתית , באקדמיה מכובדת ואפשר גם אחרת.

אפשר להתחתן חתונה יהודית אורטודוקסית, כדת וכדין בארץ ישראל ואפשר גם אחרת.

אפשר להתאהב בגבר שבגברים ואפשר גם אחרת.

אפשר להאמין באלוהים ולקיים תרי”ג מצוות ואפשר גם אחרת.

אפשר להביא ילדים לעולם ואפשר גם אחרת.

אפשר לגדל ילדה, להלביש אותה בבגדים ורודים ולתת לה עשרות ברביות ואפשר גם אחרת.

אפשר לחיות בעולם של צבעים מרהיבים ביופיים ולא להיצמד לשחור האופנתי או הלבן המהודר.

בעולם שבין לבן לשחור מוחלט, קיימים אלפי גוונים של אפור.

אפשר לאהוב, להתחתן, להאמין, לחשוב, לאכול וללמוד אחרת.

אפשר ללמוד לקבל את הגוונים השונים בחברה, אפשר לשנות ואפשר לקוות.

אין דרך אחת נכונה, יש שבילים מתפצלים בכל תחנה, ועלייך רק לבחור את הדרך הנכונה בשבילך.

אפשר לנסות להקשיב ולא רק לשמוע.

אפשר לקבל במקום לשפוט.

אפשר לאהוב במקום לשנוא.

……………………………………….

היום אח שלי הקטן גדול חגג בר מצווה, ולימד את כולנו שיעור בקבלת השונה.

אני פמיניסטית, תמיד הייתי.

פמניסטית לאבא פרו פמינסט.

אבא לימד אותי את רזיי הפמניזם.

אבא לימד אותי להילחם למען עצמי ולמען אחרות, הוא לימד אותי להביט מזווית שונה על החיים.

הוא לימד אותי להאמין בעצמי ולא לוותר.

הוא לימד אותי להיות שווה בין שווים.

ועל כן כשהתבשרתי שבקרוב יצטרף למשפחתנו האהובה תינוק מתוק, יצאתי בהכרזה :

בעוד 13 שנים נחגוג לו בר מצווה ותדעו כבר מעכשיו שאני אוהב את התינוק הזה יותר מכל דבר אחר, אבל לבר המצווה לא אגיע.

לא אשב בבית כנסת, לא אהיה מופרדת, מרוחקת ובהרגשתי האישית מושפלת.

בבית כנסת אני לא אוכל להיות שווה בין שווים.

13 שנים עברו מאז, וקיימתי את החלק הראשון בהבטחתי, החלק השני התקדם לעברי בצעדי ענק

ולפתע יום אחד, אחי הקטן גדול ניגש אליי ואמר : “כלילי את יודעת תהיה לי רבה ולא רב.”

” והעליה לתורה תהיה בבית כנסת קונסרבטיבי ונשים וגברים ישבו אחד ליד השנייה.”

” כלילי בחרנו בבית כנסת קונסרבטיבי כי אני רוצה שתבואי.”

אח שלי האהוב הפתעת וריגשת אותי, ניחנת באינטלגנציה רגשית בבגרות ובינה.

גדלת בבית עם רוב נשי מוחץ ואתה כבר חושב ומבין אחרת.

היום חגגנו לך בשמחה רבה, בטקס מקסים, שונה ומיוחד. טקס שמתאים לערכים שלנו כמשפחה.

אני אספר לך סוד קטן, אני לא יודעת אם הייתי מצליחה לעמוד בהבטחה השנייה, היא קשה גם לי.

אבל אין מאושרת ממני שהצלחנו להוכיח שאפשר גם אחרת.

אמנם במדינה שלנו הזרם היחיד שמקובל הוא הזרם האורתודוכסי- המחמיר, תוך התעלמות מוחלטת מ2 הזרמים האחרים.

והמשפחה שלנו איך לומר? אחרת, אנחנו מאמינים וחושבים אחרת.

אצלנו האמונה לא נמדדת בקיום הלכות והחמרות ואיננו משתייכים לזרם מסוים או מאמינים באמת אחת.

אנחנו מאמינים שלכל הזרמים יש מקום שווה ביהדות.

ומבחינתנו כפי שנכתב בספר ירמיהו, יהדותנו נקבעת על פי הלב.

תודה לכם משפחה וחברים יקרים ויקרות.תודה שחגגתם איתנו היום.

אני מקווה שהטקס המיוחד הזה גרם לכם לחשוב על הדברים בצורה שונה או פשוט גרם לכם להאמין שאפשר גם אחרת .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.