משלחת סולידריות

[shashin type=”photo” id=”4676″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בשבוע שעבר התלווה הרב אבי למשלחת סולידריות של ארבעים רבנים מצפון אמריקה, שבאו להביע בגופם את תמיכתם במדינת ישראל.

המשלחת פגשה פוליטיקאים רבים – יובל שטייניץ, ציפי לבני, אלעזר שטרן, דב ליפמן, יולי אדלשטיין. היא בקרה בשדרות ובקהילות התנועה באשקלון, עומר ובאר שבע. אחד המפגשים המרגשים ביותר היה ביקור תנחומים אצל רחל פרנקל. רחל התגלתה כאדם מדהים ואף עין לא נותרה יבשה בחדר. וכך כתב אחד המשתתפים:

And then perhaps the most remarkable moment of the trip took place. We had the real honor of meeting Rachel Fraenkel, the mother of Naftali Fraenkel z”l, one of the three boy who was kidnapped and murdered. She said, “The loss is endless but the love is endless”. Her strength was remarkable and her poise incredible. I don’t know if there was a moment when she was not smiling. She allowed us to ask questions and nothing seemed off limits. We, of course, were respectful of her and asked her to tell us about her son. She told us beautiful stories but she also said that she does not have time for hate. She cannot waste her time thinking about the people who did this to her son. She has to focus on living life and that is what she has told her other children. She said that they will get through this and that they will find a way to keep Naftali alive with them. There wasn’t a dry eye in the room and yet she did not crack. She knows at some point she will, she told us so. We thanked her for coming, mourned with her, and gave her strength.

ואז התרחש אולי הרגע הכי משמעותי בטיול. היה לנו הכבוד לפגוש את רחל פרנקל, אמו של נפתלי פרנקל ז”ל, אחד משלשת הנערים שנחטף ונרצח. היא אמרה “האבדן הוא ללא גבול אך האהבה היא ללא גבול”.כוחה היה מדהים ועמידתה בלתי נתפסת. איני יודע אם היה רגע שהיא לא חייכה. היא הרשתה לנו לשאול שאלות, ולא נראה היה שיש דבר שהוא מחוץ לגבול. נהגנו, כמובן, בכבוד ובין האשר בקשנו שתספר לנו על נפתלי. היא ספרה לנו סיפורים מקסימים, אך היא גם אמרה שאין לה זמן לשנוא. היא אינה יכולה לבזבז את זמנה ולעסוק באנשים שעשו זאת לבנה. היא חייבת להתמקד בלחיות את החיים, וזה מה שהיא אמרה לילדיה האחרים. היא אמרה שהם ימצאו את הדרך להתמודד עם זה ולשמור את נפתלי חי עמהם. לא הייתה עין יבשה בחדר והיא לא נסדקה. היא יודעת שזה יקרה יום אחד, כך אמרה לנו. הודנו לה על בואה , התאבלנו עמה ונתנו לה כח.