[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”] ביום רביעי הייתי בין המלווים את זידאן סייף ז”ל למנוחות. זידאן סייף נהרג בקרב עם שני המחבלים שביצעו את הטבח בבית הכנסת בהר נוף. על פי כל התיאורים הוא הראשון שהגיע לאירוע, והסתער מיד, וניכר כי כל פעולותיו היו כרוכות באומץ לב בלתי רגיל.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]חזרנו למצב בו אנו קשורים לערוצי החדשות ברדיו, בטלויזיה או במרשתת בגלל ריבוי האירועים הנוראים שהולכים וגוברים. יש לנו רצון לדחוק זאת,לא לשים לב, אך אין לנו אפשרות לנהוג כך, ולמראית עין זה גם כאילו לא הגון.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]השבוע עסקנו בשיעור השבועי בפרויקט החז”לי. כלומר בדרך בה חז”ל התמודדו עם המסורות המקראיות. ראינו שחז”ל יצאו נגד מעשהו של פנחס, ולמעשה אמרו שבחלקים נרחבים מן המעשה היה לו דין “רודף”.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]השבוע עלו לכותרות שתי פרשיות שקשורות במנהיגות סמכותית, זו של גואל רצון מצד אחד, וזו של דוד הכי טוב מצד שני.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בשבוע שעבר כתבתי טור אופטימי, בתקוה שהנה המלחמה מאחורינו וניתן לחזור לסוג של שגרה. האופטימיות נסתה לחפש גם מימד חיובי במצב החדש שנוצר – אך זה טרם הגיע.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בשבועות האחרונים עסקתי בעיקר במבצע “צוק איתן” או במלחמה. השבוע אני מקווה שזה הטור האחרון שיעסוק במבצע זה.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]שבועות קשים עוברים על מדינת ישראל ועל עם ישראל. שבועות שמלאים בחללים, חיילים ואזרחים שלא ישובו עוד אל חיק משפחותיהם, ואחרים ישובו אך עם מום בגופם ובליבם, שלעתים יגליד ולעיתים לא יעבור לעולם.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]ביום שלישי הצטרפתי למשלחת רבנים מצפון אמריקה, שבאה לביקור הזדהות של 72 שעות.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]הרב עמיטל נוהג לספר סיפור

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בשבוע הקרוב נציין את זכרון השואה שהיא אירוע בלתי נתפס. המוח האנושי אינו יכול להבין כיצד חברו אנשים יחד כדי להקים מכונת הרג משומנת במטרה להרוג את כל מי שלא מוצא חן בעיניהם.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]נתבקשתי על ידי דובר התנועה לספר על מנהגים חדשים לפסח, בתקוה שאלה יעניינו את תוכניות הרדיו/טלוויזיה השונות’ שאולי יעלו לשידוריהם מישהו מטעמנו לדבר על החג. הצעתי להתיחס לשלשה מנהגים חדשים: כוס של מרים, תפוז וסלק על קערת הסדר.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]לאחרונה, עלה נושא חופש הביטוי לדיון ביתר שאת, ושתי סוגיות נדרשו לנושא ותויגו בשפה פוליטית כימין ושמאל, כאשר ביטוי העמדות הציבוריות תלוי במקרים רבים בעמדות פוליטיות. שני העניינים – זה של אדם וורטה וזה של אריאל זילבר, נידונו כבעיה של חופש הביטוי, והיה מפתיע לראות משני הכיוונים תמיכה בזכותו של האחד ובו זמנית התנגדות לחופש הביטוי של האחר.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בשבועות האחרונים הכנתי דיווח שנתי לתנועה המסורתית על פעילותנו בתחומים שונים ומגוונים, שאחד מהם הוא תחום תיקון העולם.

תיקון עולם הוא מונח שעבר שינויים רבים במובנו, והוא היום ציר מרכזי בפעילות יהודית – בייחוד בתנועות הליברליות (הקונסרבטיבית , הרפורמית ודומותיהן) בארצות הברית.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]השבוע אני נמצא בלימוד אנגליה (אם כי הדברים נכתבו עוד בישראל).

לביקור זה חשיבות רבה, כי העמקת הקשרים בין היהודים בישראל ליהודי התפוצות הם צו השעה. לא תמיד התייחסתי לזה כך, אך לאחר שהות בת שנתיים בברקלי, קליפורניה, השתנה יחסי לנושא.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]השבוע שחלף עמד בסימן מצוקה, שנגרמה בגלל הסופה הגדולה, שלא היינו מוכנים לה, והדגישה את הקושי של תלותנו הכמעט מוחלטת באספקת החשמל.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]השבוע נתפרסמה תשובתו של הרב אפרתי האוסר על מיילדת יהודיה לילד גויה בשבת, אם כי הוא מסייג את תשובתו שבמידה ויש חשש איבה מותר.

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בשבוע שעבר נבחרו רבנים ראשיים חדשים לישראל. קודם בחירתם הייתה התרגשות גדולה, והבחירות זכו לסיקור תקשורתי נרחב. עכשיו, כשבוע לאחר הבחירה, יש הרגשה שכל זה הוא “כשלג דאשתקד”. מעבר לנושא עצמו, שאליו אייחד את השורות הבאות, הדבר מעיד על היותנו דור תזזיתי, שבו החשוב הופך ללא חשוב תוך פרקי זמן קצרים במיוחד.