"משנכנס הדר מרבין בשמחה"
חניכי וחניכות נוע"ם, יחד עם חברי וחברות הקהילה מכינים ומביאים משלוחי מנות מפנקים ומתוקים לכלל הגמלאי והגמלאיות בכפר ורדים (למעלה מ-700 משקי בית!).
פעמיים בשנה דופקים חניכי וחניכות תנועת נוע"ם על דלתות גמלאי וגמלאיות כפר ורדים בשמחה ובששון, האחת – לפני ראש השנה, והשניה, בחודש אדר, רגע לפני חג הפורים.
"שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות. שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס" (מסכת מגילה)
בחג הפורים אנו קוראים את מגילת אסתר, שמגוללת את סיפור ההצלה של יהודי פרס והמדינות בהן שלט אחשוורוש. א ו קוראים במגילה בערב החג ובבוקר, (כשבערים שמוקפות חומה מימות יהושוע בן-נון, חוגגים את חג הפורים יום למחרת).
פורים הפך במסורת היהודית ליום עולץ בסגנון קרניבל, שחלק בלתי נפרד ממנו הוא התחפושות, המסכות, והמשתה (שגם הוא ממצוות היום). אפשר אולי להציע שהכתוב במגילה "שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב…" יכול לרמוז למסר של היום הזה: יום של טוּב, שמחה, חיוך על כל פנים ועשיית חסד: משלוח מנות לקרובים וחברים, ומתנות לאביונים. יהי פורים יום של עשיית הטוב, האחווה והתמיכה בחלשים בחברה, יום שלא נזדקק בו למסכות ולהסתתר, "יום טוב" שישפיע עלינו מאורו ומשמחתו משך כל השנה.
פורים הוא יום של "נהפוך הוא": יום של החלפת תפקידים, התחפשות למישהו אחר, מי שהיינו רוצים להיות, או מי שבשום אופן לא יכולנו להעלות על דעתנו להיות. אפילו המילה המזוהה ביותר עם פורים – מַסֵּכָה – קיבלה משמעות הפוכה: מסמל משוקץ של עבודה זרה במקרא (פסל ומסכה, עגל-מסכה), אנו משתמשים בה בלשון ימינו כסמל השְּׂחוֹק והשמחה. פורים הוא יום סיום החורף העגמומי והקר, יום שלובשים בו את החיוך, האופטימיות והפריחה לקראת האביב; גאולת פורים מבשרת את גאולת האביב ואת יציאת מצרים: מנס שנעשה בגלות, לנס היציאה מעבדות לחירות, מגלות לגאולה; המופת לחירות אישית ולאומית.
בקהילתנו, אנו נוהגים להיפגש למסיבת תחפושות, החלפת משלוחי מנות וקריאת המגילה המסורתית, בה כמובן גם נשים נוטלות תפקידי מפתח. אנו נוהגים לשלב שירים, הפתעות לילדים ושמחה עד דלא ידע! כמו-כן, אנו אוספים מעות כדי לקיים את מצוות החג, של מתן צדקה לאביונים.
כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר מרבין בשמחה"
(בבלי, מסכת תענית, כ"ט ע"א)
מְגִילַּת אֶסְתֵּר, האחרונה בחמש המגילות שבקובץ כתובים. מסופר בה כיצד הצילה אסתר היהודייה, אשר הייתה לאשת אחשוורוש, את יהודי האימפריה הפרסית. החוקרים חלוקים בדעותיהם באשר לערכה של המגילה כתעודה המתארת מאורע היסטורי, אך רובם מסכימים שהיא בעלת רקע היסטורי מסוים.
מהלך האירועים המתואר במגילת אסתר מתרחש בימי מלכותו של אחשוורוש על פרס ומדי. במחקר המקראי קיימות סברות לפיהן אחשוורוש הוא המלך הפרסי חשאיארשא (קסרקסס ה-1 ביוונית), שישב במלכות בשנים 465 – 485 לפני הספירה. על פי המסופר, בעקבות סירובה של ושתי, אשת אחשוורוש, להופיע במשתה מלכותי ביקש אחשוורוש להחליפה באחרת. לשם כך נערכו חיפושים בכל מדינות ממלכתו (כ-127 במספר: "המולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה"; אסתר א א). בסופם של החיפושים נבחרה אסתר היהודיה לאשת המלך ולמלכה. אסתר, בתו המאומצת ובת דודו של מרדכי היהודי, הסתירה מהמלך, בעצת מרדכי, את עובדת היותה יהודיה.
בחלק מרכזי מהמגילה עומד סיפור העימות בין המן, ראש שרי המלך, למרדכי. סירובו של מרדכי להשתחוות בפני המן הביא את האחרון ליזום את השמדת כל היהודים ("כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש, עם מרדכי" (אסתר ג ו). המן קיבל את הסמכת אחשוורוש לביצוע ההשמדה בי"ג באדר. צו הנושא את שם המלך וחותמת טבעתו נשלח לכל רחבי הממלכה והוקם עץ לתליית מרדכי היהודי.
לאחר שסיפר מרדכי לאסתר את דבר המזימה, קרא מרדכי בשם אסתר לכל יהודי שושן לצום, כדי להעביר את רוע גזרותיו של המן (ומכאן תענית אסתר). מקץ שלושה ימים הלכה אסתר למלך אחשוורוש וגילתה לו, בעת משתה שנערך בנוכחות המן, את דבר היותה יהודיה. בעקבות סיפורה של המלכה שינה אחשוורוש את רוע הגזרה וציווה לתלות את המן ואת בניו. את מרדכי מינה אחשוורוש למשנה למלך. מאחר ועל פי חוקי הממלכה לא ניתן לבטל צו שניתן בשם המלך ונושא את חותם טבעתו, לא ביטל אחשוורוש את הצו להשמדת היהודים, אך הוציא תחתיו צו נוסף, המתיר ליהודים להגן על נפשם כנגד הקמים להורגם ולהשמיד את אויביהם. ביום שנועד להשמדה, לחמו היהודים ולבסוף גברו על אויביהם. הנצחון נחגג במשתה אשר לזכרו ולזכר ניצחון היהודים על מבקשי נפשם נקבע פורים כחג לדורות הבאים. לקראת סופה של המגילה מתוארים מנהגי פורים, כפי שנכתבו בידי מרדכי: משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.
חג הפורים, אם כן, מציין את המאורע ההיסטורי שבו ניצלו היהודים מפני גזרת השמד שהטיל המן האגגי בימי מלכות אחשוורוש. מרדכי היהודי שולח את אסתר, אחייניתו, לארמון המלך, וביחד הם מסכלים את מזימתו של המן, ו"נהפוך הוא", היהודים הורגים באויביהם. בסיפור המעשה, המתואר כפי שסופר לעיל, יש אלמנטים מיתיים רבים: מרדכי ואסתר אינם שמות יהודיים, ויש הסוברים כי הם שאובים משמות של שני אלים בבליים, מרדוך ואישתר. מרדכי הוא נצר למשפחת שאול המלך, והמן הוא צאצא של עמלק. שאול, כמסופר, הכה את עמלק, אך חטאו הגדול בכך שלא סיים את העבודה, וריחם על עמלק. כאן, נפגשים שוב עמלק ושאול, והפעם מרדכי אינו מותיר קצוות, ומוכיח את גודל החטא של שאול, שכן מסתבר שעמלק באמת קם בכל דור ודור להרוג את היהודים.
על פי סברה אחרת, חג הפורים התקבל בתחילה אצל יהודי פרס ומקורו בסביבה האלילית. יהודים חגגו שם חג שהיה נהוג אצל שכניהם עובדי האלילים, בכל שנה, באמצע החודש האחרון לחורף. לחג זה היה אופי של חג ראשית האביב, יום הילולה ושכרות, משחקים וליצנות.
מצוות ומנהגי חג הפורים/ הרבה נטלי לסטרג'ר:
קריאת מגילת אסתר:
הקריאה במגילת אסתר היא המצווה העיקרית הקשורה בפורים: "והכל חייבים בקריאתה -אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכין את הקטנים לקרותה. ואפילו כוהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. וכן מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצוות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה" (רמב"ם זמנים, הלכות מגילה). מגילת אסתר מגוללת את סיפור ניצחונם של היהודים על אויביהם שביקשו להשמידם. לסיפור יש מוסר השכל שבבסיסו האמונה באלהים ובעם היהודי, ובצידו נחמה ליהודים וסמל לנצחיות של אומה, שלא ניתן להכחידה.
נהוג לקרוא את המגילה בציבור פעמיים: בערב החג – ובבוקרו.
בשעה שקוראים במגילה נהוג לגלול אותה מספר פעמים כמין איגרת. גם מנהג זה קדום – מתקופת הגאונים, ומצאו בו רמז לכתוב בה: "על כל דברי האיגרת הזאת". ברוב הערים, נהגו לקרוא את המגילה בי"ד באדר, ובערים המוקפות חומה מימי יהושע בן-נון , כמו ירושלים, בט"ו לחודש.
משלוח מנות ומתנות לאביונים:
מצווה לשלוח מנות (לפחות 2) לחברים ולשכנים, לזכר היהודים שחגגו את ביטול הגזירה "במשלוח מנות איש לרעהו". מצווה חשובה נוספת לתת צדקה ("מתנות לאביונים") כדי שגם דלי העם ישמחו בחג זה. נוהגים גם במתן "מחצית השקל" לעניים במסגרת "מתנות לאביונים" – מתן מחצית השקל המקראי שווה בערכו היום ל-30 ₪ לנפש.
סעודת פורים:
במחצית יום החג נהוג לערוך סעודת שמחה, לאכול ולשתות לשכרה "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (עד שלא ניתן להבחין בין המן למרדכי) (תלמוד בבלי, מסכת מגילה דף ז' ע"ב).