ט"ו בשבט

בקהילתנו אנו נוהגים לקיים סדר ט"ו בשבט ברוב עם והדרת מלך, מלווה בשירה, בשתייה, באכילה, במדרש ובלימוד. ט"ו בשבט מסמל את הקשר בין האדמה לאדם, את המחויבות של האדם לאדמה. בעידן שלנו, אנו מרבים לדבר על קיימות ואחריות לארץ ולעולם בכלל.

על חג ט"ו בשבט בהרחבה:

האזכור הראשון לחג הוא במשנה, במחלוקת בין בית הלל ושמאי בנוגע לתאריך החג. כידוע, אנו הולכים לפי בית הלל ומציינים את ראש השנה לאילנות בט"ו בשבט. 

ט"ו בשבט – חג הקיימות (מתוך מאמרו של הרב ארי חסיד): 

מנהג נטיעת עצים בט"ו בשבט מביא לידי ביטוי אגדה מפורסמת על חוני המעגל. בתלמוד הבבלי מסופר על חוני, שלעג לאיש זקן שנטע עץ חרוב, והטיח בו כי ממילא לא ישרוד ויחיה עד אשר יניב העץ פירותיו. לזקן יש תשובה חדה ומדויקת: אני מצאתי עולם עם עצי חרוב כי נטעו בשבילי אבותיי, לכן גם אני אטע בשביל בניי.

מטבעו, ט"ו בשבט הוא חג של מסורת וחידוש, ומוזכר במשנה כראש השנה לאילנות. למה צריכים בכלל ראש השנה לאילנות? משום שמצוות התלויות בארץ, כגון מצוות ערלה ומצוות מעשר שני, תלויות בספירה זו, ויש צורך לדעת לאיזו שנה שייכים פירות לשם קיום מצוות אלו.

ולכן, ט"ו בשבט הוא חג ישראלי במיוחד. במקור, אין בו משמעות הלכתית מחוץ לארץ ישראל. כאשר רוב יהודי העולם חיו בגולה, ט"ו בשבט יכול היה להיעלם מלוח השנה העברית לולא הנכונות לחדש מסורות ולצקת בהן משמעויות חדשות. וכך בט”ו בשבט התחדשו המסורות של אכילת פירות ושל עריכת סדר עם 4 כוסות יין. כן, לא רק בפסח.

תחילת הציונות הביאה איתה מסורת חדשה שמוכרת בכל בית ספר בארץ: נטיעת אילנות. מסורת זו התחילה בסוף המאה ה-19 ומקיימת את רישא של פסוק כ"ג בויקרא י"ט: ו"ְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל". למעשה, מנהג נטיעת עצים הצמיד את הצורך הקיומי בבניית המדינה עם אחד הפסוקים שהולידו את ט”ו בשבט. מסורת וחידוש להפליא!

אך מה עלינו לעשות בשנת השמיטה, כאשר יהודים שומרי מצוות נמנעים מנטיעת עצים, ורשויות רבות החליטו לאמץ מצווה זו? עלינו לדבוק לאו דווקא במעשה של נטיעת עצים אלא בערכים שעומדים מאחורי מסורת זו.

הסיפור של חוני המעגל מלמד אותנו על הצורך לחשוב קדימה ואחורה בו-זמנית, לזכור מה עשו אחרים בשבילנו ומה נוכל לעשות בשביל דור העתיד כדי שיהיה להם יותר טוב, או לפחות טוב לא פחות מאשר לנו. ובמילים אחרות – קיימות. ולכן אפשר וחובה לנצל את ט"ו בשבט בתוך שנת השמיטה כדי לשאול: מה נוכל להשאיר לדורות העתיד? כיצד נוכל לדאוג לבנותינו ובנינו? והתשובה: להכריז על ט"ו בשבט באופן רשמי כחג הקיימות!