אם אין מניין, האם יש חלופות לאמירת קדיש יתום?

אם אין מניין, האם יש חלופות לאמירת קדיש יתום?

הרב פרופ’ דוד גולינקין /  נשיא שוחרי עמותות שכטר / 14 במאי 2020

עשה לך רב, שנה ו’, מספר 6, אייר תש”ף

שאלה: בתשובתך “עשה לך רב” בחודש ניסן כתבת שמותר לומר קדיש יתום אך ורק במנין פיסי של עשרה אנשים או באופן מקוון, בתנאי שהאדם המצטרף מביתו מצטרף למניין פיסי של עשרה אנשים. אם אין הדבר אפשרי מחמת המגפה הנוכחית או מסיבה אחרת, האם יש חלופות לאמירת קדיש יתום?

תשובה: על פי הלכה, מותר לומר קדיש, כולל קדיש יתום, רק במנין של עשרה (מסכת סופרים י’:ו’, מהד’ היגער, עמ’ 214; רמב”ם, הלכות תפילה ח’:ד’-ה’; טור ושלחן ערוך אורח חיים נ”ה: א’).

תוך כדי עיון בעשרות סידורים, מדריכים לרבנים וספרים העוסקים בדיני קדיש ואבלות, גיליתי שאצל רוב המחברים והעורכים, לא עלתה שאלה זו כלל. הם קובעים שמותר לומר קדיש יתום רק במנין, בלי להציע אף חלופה. יתר על כן, בסידורו רב-ההשפעה “סדר עבודת ישראל” (רדלהיים, 1868, עמ’ 121-120), מספק הרב יצחק בער “תשלומי קדיש וברכו [וקדושה]  ליחיד” שאינו יוכל להתפלל עם הציבור, אך הוא אינו מספק חלופה לקדיש יתום. אף על פי כן, למדנו בתלמוד: “דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו” (עבודה זרה ד’ ע”א = סנהדרין ל”ח ע”ב). מה שאינו חשוב בדור אחד, יתכן שיהיה חשוב בדור אחר.

א) חלופות בעלות בסיס הלכתי מוצק 

  1. לקיים מצוות כגון תפילה וקריאת שמע לעילוי נשמת הנפטר

רוב הרבנים העוסקים בקדיש יתום סבורים שילדים אומרים קדיש יתום על הוריהם על סמך האגדה הידועה על רבי עקיבא והמת. באותו סיפור מציל רבי עקיבא את המת מדינו של  גיהינום מכיוון שלימד את בנו של המת תורה, קריאת שמע, שמונה-עשרה, וברכת המזון. בגרסאות מאוחרות יותר של המעשה (כגון אור זרוע, הלכות שבת, סוף סימן נ’)  נוסף הקדיש לרשימת הדברים שלימד רבי עקיבא את הבן.(1) אותה אגדה מבוססת על תפיסת חז”ל ש”ברא מזכה אבא” — שהבן מזכה את נשמת אביו לאחר פטירתו.  (ראו סנהדרין ק”ד ע”א; קידושין ל”א סוף ע”ב; סדר אליהו רבה, פרק י”ח, מהד’ איש-שלום, עמ’ 99; סדר אליהו זוטא, פרק י”ב, עמ’ 194).

בתשובה בנדון לאחרונה סיכם הרב אלי קונפר את דברי הרב מלכיאל צבי טננבוים (לומז’ה 1910-1847; ראו מראי מקומות מדויקים להלן ברשימת הספרות). והרי  לשונו של הרב טננבוים:

ובגוף הדבר נואלו [=טיפשים] ההמון לחשוב שהעיקר הוא לעבור לפני התיבה [=להיות שליח הציבור] ואמירת קדיש. ויש שמרבים בקדישים בכל האפשר, [אבל] כל היום עושים מה שלבם חפץ. ובאמת העיקר הוא להרבות בתורה ומעשים טובים ולהיזהר מדברים האסורים. ובזה “ברא מזכה אבא” [=בן מזכה את אביו] (סנהדרין ק”ד ע”א).

בדומה, הציע הרב סטיבן סטיינדל שאבל שאינו יכול להגיע למנין – רצוי שיתעטף בטלית ויניח תפילין ויתפלל לבד.

  1. ללמוד תורה לעילוי נשמת הנפטר

כמה פוסקים חשובים דגלו בגישה הזאת. הרב יוסף יוזפא האן (פרנקפורט, 1637-1570) כתב בחיבורו יוסף אומץ (מהד’ פרנקפורט ע”נ מיין, 1928, עמ’ 331):

ענין הקדישים וברכו… ידוע שמעלים המ[ת] על ידי כן מגיהינום, ולהתפלל כל התפילה טוב יותר ויותר… אבל לימוד תורה מועיל שבעתיים מכל התפילה ועל ידי כן מכניסין המת לגן עדן…

הרב יעקב דוד וילובסקי (הרידב”ז, 1845–1913) הורה לילדיו בצוואתו המוסרית (בסוף שו”ת בית רידב”ז):

לאחר אורך ימים ושנים [=לאחר פטירתי] תזהרו ביום שתאמרו קדיש [=ביארצייט שלי] ללמוד דף גמרא באותו יום, ואם יהיה חס וחלילה איזה סיבה ותבטלו השיעור הזה, תזהרו מאד מאד שלא לומר קדיש באותו יום כלל, כי לא תעשו נחת רוח לנשמתי באומרכם קדיש בלי לימוד גמרא, תזהרו בזה.

בימינו הובאו מקורות אלה ואחרים על ידי הרב עובדיה יוסף ובנו הרב יצחק יוסף.

בדומה, הרב משה (מוריס) לאם הציע בחיבורו הקלאסי על מוות ואבלות ביהדות (1969) שטוב יעשה האבל אם יקרא קטע מן התורה או מן הנביאים, או, אם יודע ללמוד, ילמד משנה או דף גמרא.

הצעה דומה הציע הרב הרברט יוסקוביץ בשנת 2001: “אם אין מנין, ראוי לאבל ללמוד טקסט יהודי לכבוד הנפטר, אך לא לומר קדיש; עצם הלימוד יכול להיחשב כמעשה של קידוש ה’ “.

  1. לקיים מצווה ספציפית על פי בקשת ההורה

הרב קונפר מציין שזו הייתה גישתו של הרב שלמה גאנצפריד (אונגוור, הונגריה — כיום אוז’גורוד, אוקראינה — 1886-1804), בקיצור שלחן ערוך (כ”ו:כ”ב) בשנת 1864:

אף על פי שאמירת הקדיש והתפילות מועילות להאבות [=להורים], מכל מקום אין אלו העיקר, אלא העיקר הוא שהבנים ילכו באורח מישור [=בדרך ישרה], כי בזה הם מזכים את האבות… ויש לו לאדם לצוות את בניו להחזיק באיזה מצווה, ואם מקיימין [אותה], נחשב יותר מן הקדיש (ההדגשה שלי, ד”ג).

בימינו הציע הרב לאם הצעה דומה.

  1. לתת צדקה לעילוי נשמת ההורה

זאת הייתה אחת מהצעותיו של הרב לאם.

  1. לקרוא מזמור כ”ג או מזמור אחר

בשנת 1975 הציע הרב דב פרץ אלקינס שאבל שאין ביכולתו להתפלל במנין יקרא את מזמור כ”ג שבספר תהלים. בדומה, הרב יוסף ברודי הציע בספר שהתפרסם בשנת 1993 שאבל יקרא מזמור תהלים כחלופה לקדיש יתום.

  1. לקרוא שלושה פסוקים ספציפיים במקום קדיש יתום

הרב דוד דה-סולה פול, בשנת 1909, וכן לאחרונה הרב אלי קונפר, מפנים לספר חסידים המיוחס לרבי יהודה החסיד (רגנשבורג, נפטר 1217; מהד’ ויסטינצקי, סימן תק”י, עמ’ 145 = מהד’ מרגליות, סימן י”ח, עמ’ 80):

אדם שהוא דר בכפר שאין אצלו עשרה לומר דברים שבקדושה, או [שדר] במקום קהילה ואיחר בביתו עד שכבר אמרו “יהא שמיה רבה”, יאמר אלה [ה]פסוקים:

“ועתה יגדל נא כח ה’ כאשר דברת לאמר (במדבר י”ד:י”ז).

“והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי שמי ה’ (יחזקאל ל”ח:כ”ג)

“יהי שם ה’ מבורך מעתה ועד עולם” (תהלים קי”ג:ב’).

ההצעה המתוחכמת הזאת לא באה במקום קדיש יתום אלא במקום הקדיש באופן כללי. שלושת הפסוקים מביעים חלק מן הנושאים העיקריים שבקדיש, ואין כאן שום בעיה הלכתית, מכיוון שמותר לכל אדם לומר פסוקים. לא ידוע לי אם מישהו נהג אי-פעם על פי הצעה זו. אמנם ספר חסידים הוא בעיקרו ספר מוסר, אך מרבים להשתמש בו גם כמקור הלכתי.(2) ולכן, הוא יכול לשמש כתקדים גם לימינו. 

ב) חלופות מעין קדיש 

  1. אמירת התפילה “הקול! יתגדל ויתקדש” המופיעה בסדר הוצאת התורה בסידורים רבים

מסכת סופרים י”ד:ו’ (מהד’ היגער, עמ’ 260-259) מביאה פסקה הפותחת במילים “[הקול!] יתגדל ויתקדש”. לפי חיבורים מאוחרים יותר, הקהל היה אומר אותה בבית הכנסת בשעה שהחזן מקיף את בית הכנסת עם ספר התורה ועולה לבימה לקריאת התורה. והרי הנוסח המודפס בסידורים רבים בימינו:

(עַל הַכּל) [הקול!] יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרומַם וְיִתְנַשּא שְׁמו שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא. בָּעולָמות שֶׁבָּרָא הָעולָם הַזֶּה וְהָעולָם הַבָּא. כִּרְצונו וְכִרְצון יְרֵאָיו וְכִרְצון כָּל בֵּית יִשרָאֵל. צוּר הָעולָמִים אֲדון כָּל הַבְּרִיּות אֱלוהַּ כָּל הַנְּפָשׁות. הַיּושֵׁב בְּמֶרְחֲבֵי מָרום הַשּׁוכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם. קְדֻשָּׁתו עַל הַחַיּות וּקְדֻשָּׁתו עַל כִּסֵּא הַכָּבוד:

וּבְכֵן יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בָּנוּ ה’ אֱלהֵינוּ לְעֵינֵי כָּל חָי. וְנאמַר לְפָנָיו שִׁיר חָדָשׁ. כַּכָּתוּב, “שִׁירוּ לֵאלהִים זַמְּרוּ שְׁמו. סלּוּ לָרכֵב בָּעֲרָבות בְּיָהּ שְׁמו וְעִלְזוּ לְפָנָיו” (תהלים ס”ח:ה’);
וְנִרְאֵהוּ עַיִן בְּעַיִן בְּשׁוּבו אֶל נָוֵהוּ, כַּכָּתוּב, “כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה’ צִיּון” (ישעיהו נ”ב:ח’); וְנֶאֱמַר, “וְנִגְלָה כְּבוד ה’ וְרָאוּ כָל בָּשר יַחְדָּו. כִּי פִּי ה’ דִּבֵּר” (ישעיהו מ’:ה’).

תפילה זאת מובאת גם במחזור ויטרי (צרפת, המאה הי”א, סימן קס”ה, עמ’ 157-156); ספר אבודרהם (סביליה,  1340 לערך, עמ’ 128-127); וטור אורח חיים  קל”ד (טולדו, לפני 1340).

בעת החדשה נכללה תפילה זו בסידורים ידועים כגון: הרב יצחק בער, סדר עבודת ישראל, רדלהיים , 1868,עמ’ 224;  סידורו של הרב יוסף הרץ, לונדון,1947, עמ’ 483-482; פלטיאל בירנאום, הסידור השלום, ניו יורק, 1949, עמ’ 367; רינת ישראל,  נוסח אשכנז, עמ’ 271; נוסח  ספרד, עמ’ 274; סידור ארטסקרול, עמ’ 438–439; הרב יונתן סאקס, סידור קורן, ירושלים, 2009, עמ’ 505-504.(3)

למרות שתפילה זו מכונה בכל הסידורים “על הכל יתגדל ויתקדש” , פרופ’ נפתלי וידר הוכיח שהנוסח הנכון הוא “הקול! יתגדל ויתקדש”, וכך תיקנתי לעיל. “הקול!” פירושו: האזינו! שימו לב! (4)

בשנת 2013 הציע הרב אבי רייזנר לומר תפילה זו במקום קדיש יתום כשאין מנין. מצד אחד, תפילה זו היא תפילת יחיד; מצד שני, היא נאמרת אך ורק בבית הכנסת בשעה שהחזן מסתובב עם ספר התורה ועולה לבימה לשם קריאת תורה בציבור. במילים אחרות, תפילה זו דומה  ל”מודים דרבנן” שהקהל אומר בלחש בשעה שהחזן מתפלל “מודים” בחזרת הש”ץ (ראו להלן). ולכן, אינני יכול לומר שאסור להתפלל תפילה זו בבית, אך היא מעולם לא נועדה להיות תפילת יחיד בבית.  

  1. אמירת התפילה “יתברך וישתבח” המופיעה ליד “ברכו” בסידורים רבים

מייקל גרנט הציע לרב גיזה אדרברג בברלין שהאבל יכול לומר את התפילות הארוכות המופיעות אחרי חצי קדיש ואחרי ברכו בסדר רב עמרם גאון, מהדורת קורונל (ורשה, 1865, ג’ ע”ב-ד’ ע”א). לאחר מחקר התברר לי שאותן תפילות נוספו לסדר רב עמרם גאון בספרד בימי הביניים.(5) ברם, יש תפילה בסדר רב עמרם גאון שהקהל היה אומר בלחש בשעה שהחזן אמר “ברכו” בקול רם. והרי נוסח התפילה כפי שנדפסה בשחרית של שבת בסדר רב עמרם גאון (מהד’ גולדשמידט, ירושלים, תשל”ב, עמ’ ע’):

ואומר ש”ץ ברכו את ה’ המבורך.
ואומר הצבור כל אחד ואחד: ישתבח שמו ויתעלה זכרו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא אדון כל בריותיו, שליט בכל מעשיו, אדיר בעליונים ובתחתונים, ואין זולתו אלהים בשמים ועל הארץ מתחת. לפיכך אנחנו חייבים להודות לו ולברכו.
ועונין הצבור ברוך ה’ המבורך לעולם ועד.

גרסאות שונות של תפילה זו מובאות בלפחות עשרה סידורים או ראשונים בימי הביניים. (6)  היא גם מצויה בסידורים מודרניים רבים (7) ונדונה על ידי חוקרים מודרניים.(8)

והרי הנוסח שנדפס  ב”סדר עבודת ישראל” של יצחק בער, 1868:

יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,  שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים.

“סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו” (תהלים ס”ח:ה’)

ושמו “מרומם על כל ברכה ותהלה” (נחמיה ט’:ה’)

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

יהי שם ה’ מבורך מעתה ועד עולם. (תהלים קי”ג:ב’)

ברור כי תפילה זו מבוססת על הקדיש. כמו בהצעה הקודמת, אף תפילה זו היא תפילה פרטית מצד אחד; ומצד שני, היא נאמרת רק בבית הכנסת בזמן שהחזן התפלל “ברכו”. במילים אחרות, כמו שהדגיש הרא”ש בשנת 1300 לערך, תפילה זו דומה בטיבה ל”מודים דרבנן” שהקהל אומר בלחש בשעה שהחזן אומר “מודים” בקול רם בחזרת הש”ץ. ולכן, אינני יכול לומר שאסור להתפלל תפילה זו בבית, אך היא מעולם לא נועדה להיות תפילת יחיד בבית.  

  1. תפילה “במקום קדיש כאשר אין מניין”, מאת הרב דב אדלשטיין ז”ל (נפטר 2018)

לזכר גבר שהלך לעולמו:

אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים
פְּנֵה הַיּוֹם בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים אֶל תְּפִלָּתִי לְזֵכֶר יַקִּירִי
זְכָר־נָא אֶת כָּל הַחֶסֶד וְהַטּוֹב שֶׁעָשָׂה בְּעוֹלַם הַחַיִּים
תֵּן לוֹ מְנוּחָה נְכוֹנָה תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה
וּצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו
הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל
[וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל], אָמֵן.

לזכר אשה שהלכה לעולמה:

אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים
פְּנֵה הַיּוֹם בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים אֶל תְּפִלָּתִי לְזֵכֶר יַקִּירָתִי
זְכָר־נָא אֶת כָּל הַחֶסֶד וְהַטּוֹב שֶׁעָשְׂתָה בְּעוֹלַם הַחַיִּים
תֵּן לָהּ מְנוּחָה נְכוֹנָה תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה
וּצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָהּ
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו
הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל
[וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל], אָמֵן.

המשפטים המודגשים מופיעים כך גם במקור. תפילה זו היא ברובה תפילה פרטית, הדומה ל”אל מלא רחמים”. השורה הבעייתית היחידה בעיני היא זו המודגשת, שהיא כמובן פתיחת הקדיש. אם נועדה תפילה זו להיות תפילה פרטית, לדעתי אין לכלול בה את פתיחת הקדיש, הנאמר רק במנין.

  1. תפילה במקום קדיש יתום כשאי-אפשר לכנס מניין (בשעת הדחק בלבד), מותאמת מ”סידור לב שלם” על ידי הרב ג’אן אורבך

רבונו של עולם
אלהי הרוחות לכל בשר

Master of the world
God of the spirit of all flesh
It is revealed and known before You that it is my fervent desire to praise
Your name, and to remember and honor my beloved
Father/mother/son/daughterhusband/ wife/partner/brother/sister_______
[the name of the relation of the person may be inserted]
by reciting the Mourner’s Kaddish in the company of a minyan. Though circumstances prevent me from doing so, may my yearning and prayers find favor in Your eyes, and be accepted and received before You as if I had prayed that Kaddish
May You grant hope and healing to all who suffer, and may we soon be able to once again safely gather in holiness and joy
May Your name, Adonai, be elevated and sanctified everywhere on earth
And may peace reign everywhere

עשה שלום במרומיו
הוא יעשה שלום עלינו
ועל כל ישראל
[ועל כל יושבי תבל],
ואמרו אמן.

שוב, תפילה זו מותרת, לדעתי, חוץ מהשורה המודגשת, שהיא תרגום אנגלי של פתיחת הקדיש.  

ג) פסקי הלכה שאין להם בסיס הלכתי 

אני רוחש כבוד רב לרב זלמן (סולומון) פריהוף ז”ל (1892–1990), מגדולי הפוסקים של התנועה הרפורמית, ואף הקדשתי מאמר שלם לגישתו להלכה.(9)

ברם, שתי תשובותיו בנדון שלנו חסרות לדעתי כל בסיס הלכתי. 

  1. מותר לומר קדיש יתום בלחש ביחידות.

ב”תשובות בשעת מלחמה” שיצאו לאור בשנת 1947 נשאל “ועד התשובות” של הרבנות הצבאית של צבא ארה”ב אם מותר לחייל המשרת ביבשה או בים במקום מבודד לפרק זמן ממושך לומר קדיש ביארצייט ביחידות, מכיוון שאין לו כל אפשרות לכנס מניין.

הרב פריהוף השיב:

בדומה לתפילה, שרצוי להתפלל בציבור אבל מותר להתפלל בלחש ביחידות, כך הקדיש, שהוא מעיקרו חלק [מהתפילה בציבור], מותר גם כן לומר אותו בלחש ביחידות.

התשובות הקצרות הללו שניתנו בשעת מלחמה אינן מצטטות מקורות, אך עד כמה שידוע לי אין בסיס הלכתי לגישה זו. היא עומדת בסתירה מוחלטת למסכת סופרים, לרמב”ם, לטור ולשלחן ערוך שהובאו לעיל. אכן, הרב פריהוף מצטט חלק מן המקורות הללו בתשובתו השנייה שנביא כעת. 

  1. מותר לומר קדיש דרבנן ביחידות לאחר לימוד פרק מן המקרא 

בתשובתו השנייה שיצאה לאור בשנת 1963 טוען הרב פריהוף שהרב אברהם גומבינר אומר (מגן אברהם לאורח חיים ס”ט, סוף ס”ק ד’) שאפילו אם שנים או שלושה סיימו את לימודם, מותר להם לומר קדיש [דרבנן] בלי מנין. ברם, אין זה מה שהרב גומבינר אמר. הוא מצטט רב אחר האומר: “בלימוד — אפילו ב’ וג’ לומדים אומרים קדיש כשיש שם י’ “. והרב דוד שלמה אייבשיץ פירש ב”לבושי שרד” על המקום: “אף שלא למדו כולם”. כלומר, אם יש מנין של עשרה, מותר לשנים-שלושה שלמדו לומר קדיש דרבנן למרות שהשאר לא למדו.

אני סבור שהרב פריהוף הוטעה על ידי תשובתו של הרב יהודה גרינוואלד (זכרון יהודה, חלק אורח חיים, סימן כ”ד), שאותה הוא מצטט מיד לאחר דברי בעל מגן אברהם. כיוון שהרב גרינוואלד סיכם את דברי המגן אברהם בלי המילים המודגשות, הניח הרב פריהוף שבעל מגן אברהם התיר אמירת קדיש דרבנן בלי מנין. 

ד) סיכום

לסיכום, הצגתי כאן שש חלופות לקדיש יתום המותרות על פי הלכה, ארבע צורות של מעין-קדיש שהן בעייתיות במידה מסוימת, ושתי תשובות שאין להן בסיס הלכתי. אני תפילה שהיהודים ברחבי העולם ישתחררו במהרה מן ההסגר והבידוד, ונשוב כולנו ונתפלל יחד כקהילות.

דוד גולינקין
ירושלים עיר הקודש
י”ב באייר תש”ף


הערות

* תודתי נתונה לשרה פרידמן עבור התרגום הראשוני של תשובה זו מאנגלית לעברית. כמו כן, אני מודה מקרב לב לרב פרופ’ דניאל שפרבר שעמו שוחחתי על שתי התפילות הראשונות הנדונות בסעיף ב’ לעיל, וכן לרבנים גיזה אדרברג, מאנס קוגן, וברי שלזינגר ששלחו לי שלוש מהתשובות/מאמרים שנדונו כאן.

  1. ראו גולינקין, עמ’ 125-124, הערה 1, ושם אני מפנה למאמרים רבים בנדון.
  2. ראו Louis Jacobs. A Tree of Life, Oxford, 1984, Index, s.v. Sefer Hasidim
  3. ראו ספרות נוספת הרשומה במכתבו של הרב גולדברג, הערות 4-3.
  4. ראו נפתלי וידר, התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, ירושלים, 1998, עמ’ 90-89, 184-181, 194-193.
  5. בסדר רב עמרם גאון (מהד’ קורונל, ווארשא, 1865, דף ג’ ע”ב-ד’ ע”א) יש שתי תפילות ארוכות מאד, אחת לאחר חצי קדיש (27 שורות) ואחת לאחר ברכו (28 שורות). רשום לידן בגיליון: “קדיש ליחיד” ו”ברכו ליחיד”. קורונל השתמש בכתב יד מחברון שנמצא כעת בספרייה הבריטית. זהו סידור ספרדי מימי הביניים שהוסיף את ההערות ההלכתיות של סדר רב עמרם. כלומר, ההערות הן של רב עמרם אבל הסידור עצמו לא. אכן, קורונל שם את שתי התפילות בסוגריים עגולים כדי להדגיש שמדובר בתוספות מאוחרות לסדר רב עמרם. מאותה סיבה, הן הרב אריה ליב פרומקין (חלק א’, ירושלים, תרע”ב, עמ’ 185) והן ד”ר דניאל גולדשמידט (ירושלים, תשל”ב, עמ’ יא-יב) השמיטו את שתי התפילות האלו מן המהדורות של סדר רב עמרם גאון שהם פרסמו. לבסוף, שני הקטעים מצטטים את היכלות רבתי – חיבור מיסטי קדום – ואני אתפלא מאד אם רב עמרם הכיר אותו. כפי שראינו, הביטויים “קדיש ליחיד” ו”ברכו ליחיד” אינם מתכוונים לומר שקטעים אלה נאמרים ביחידות בבית אלא שהם נאמרים על ידי יחידים בבית הכנסת כשהחזן אומר חצי קדיש או ברכו. והשוו לדברי טור המצוטטים בהערה הבאה.
  6. רבינו יהודה אלברצלוני, (ספרד, 1100 לערך), ספר העתים, מהד’ שור, עמ’ 250 המדגיש שקטע זה נמצא בסדר רב עמרם גאון;

סידור רש”י (צרפת, 1100 לערך), מהד’ בובר-פריימן, עמ’ 10;

מחזור ויטרי (צרפת, 1100 לערך), מהד’ הורוויץ, עמ’ 64;

סידור רבינו שלמה מגרמייזא (שבאמת נכתב על ידי הראב”ן, מגנצא, המאה ה-12), עמ’ 82;

מחזור טורין (איטליה, המאה ה-13), המובא אצל Abraham I. Schechter, Studies in Jewish Liturgy, Philadelphia, 1930, p. 85;;

רבינו אשר, הרא”ש (אשכנז וטולידו, נפטר 1327), שו”ת הרא”ש ד’:י”ט, ששמע “כל העולם שאומרים יתעלה וישתבח כשאומר החזן ברכו”, והוא משווה את המנהג הזה לאמירת מודים דרבנן;

רבינו יעקב בן אשר (אשכנז וטולידו, נפטר 1340), טור אורח חיים נ”ז המצטט את אביו אבל מדגיש “וגם רב עמרם לא כתבו”;

רבינו דוד אבודרהם (סביליה, 1340), ספר אבודרהם, עמ’ ע’ המצטט את הרא”ש אבל מדגיש “וגם רב עמרם ורבינו סעדיה והר”ם במז”ל [=הרמב”ם] לא כתבוהו”;

סדור קטלוניא (ספרד, 1352), ירושלים, תשע”ט, עמ’ י”ג, ל”ח;

הרמ”א (קרקוב, נפטר 1572), שלחן ערוך אורח חיים נ”ז:א’.

  1. ר’ יצחק בער, סדר עבודת ישראל, רדלהיים, 1868, עמ’ 76; S. Singer, The Authorised Daily Prayer Book, new edition, London, 1962, p. 38; Rabbi Joseph Hertz, the Hertz prayer book, London, 1946ff., p. 108; Paltiel Birnbaum, Hasiddur Hashalem, New York, 1949, pp. 71-72; Rabbi David de Sola Pool, Seder Hatefillot, Book of Prayer, New York, 1960, p. 52; The Artscroll Siddur, third edition, New York, 1994, p. 84.
  2. יצחק משה אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תל אביב, 1972, עמ’ 13; לוי גינצבורג, גנזי שכטר, ספר א’, ניו יורק, 1928, עמ’ 236; .Leon Liebriech, JQR 39 (1948-1949), pp. 285-290, 407-412;; ישראל תא-שמע, תרביץ נ”ג/ד’ (תשמ”ד), עמ’ 568-559 = מנהג אשכנז הקדמון, ירושלים, 1992, עמ’ 310-299; שמואל גליק, אור לאבל, אפרת, 1991, עמ’ 152, הערה 94.
  3. David Golinkin, “The Responsa of Rabbi Solomon B. Freehof: A Reappraisal”, in: Walter Jacob, editor, Beyond the Letter of the Law… in honor of Moshe Zemer, Pittsburgh, 2004, pp. 190-201. Also see Joan S. Friedman, Guidance Not Governance: Rabbi Solomon B. Freehof and Reform Responsa, Cincinnati, 2013.

ספרות 

אדלשטיין – הרב דב אדלשטיין, בתוך: ואני תפילתי: סידור ישראלי, תל אביב, 2009, עמ’ 287

אורבך — Rabbi Jan Uhrbach, “Prayer in Place of Mourner’s Kaddish”, posted on the Rabbinical Assembly website, March 13, 2020

אלקינס —  Rabbi Dov Peretz Elkins, “Can’t Say Kaddish? A Solution”, Beineinu 5/2 (August 1975), p. 3

ברודי — Rabbi Joseph Brodie, quoted by Ron Wolfson, A Time to Mourn, a Time to Comfort, New York, 1993, p. 238

גאנצפריד – הרב שלמה גאנצפריד, קיצור שלחן ערוך כ”ו:כ”ב

גולדברג — Rabbi Geoffrey Goldberg, a letter reacting to Rabbi Reisner’s article, Conservative Judaism 65/1-2 (Fall-Winter 2014), pp. 118-119

גולינקין – דוד גולינקין, מעמד האשה בהלכה: שאלות ותשובות, ירושלים, תשס”א

גרנט — Michael Grant, “Alternatives to Kaddish and Barchu for sub-quorate prayer groups”, April 21, 2020

טננבוים – הרב מלכיאל צבי טננבוים, שו”ת דברי מלכיאל, חלק ד’, סימן צ”ו

יוסף – הרב עובדיה יוסף, יביע אומר, חלק ג’, יורה דעה, סימן כ”ו, סעיף ג’

יוסף – הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף: הלכות ביקור חולים ואבלות, מהד’ תשס”ד, עמ’ ת”פ-תפ”א

יוסקוביץ — Rabbi Herbert Yoskowitz, The Kaddish Minyan, Austin, Texas, 2001, p. 5

לאם — Rabbi Maurice Lamm, The Jewish Way in Death and Mourning, NewYork, 1969, pp. 174-175 = revised edition, New York, 2000, p. 170

סטיינדל — Rabbi Stephen Steindel, “More on Kaddish Without a Minyan”, Beineinu 5/4 (November 1975), p. 12

ספר חסידים – ספר חסידים, מהד’ ויסטינצקי, סימן תק”י, עמ’ 145 = מהד’ מרגליות, סימן י”ח, עמ’ פ’

פול – Rabbi David de Sola Pool, The Kaddish, Leipzig, 1909, p. 109, note 13

פריהוף — Rabbi Solomon Freehof, Responsa in War Time, New York, 1947, p. 51

פריהוף – Rabbi Solomon Freehof, Recent Reform Responsa, 1963, No. 1, pp. 14-18

קונפר – Rabbi Elie Kaunfer, “Saying Kaddish without a Minyan?”, myjewishlearning.com, March, 30, 2020

רייזנר — Rabbi Avram Israel Reisner, “A Private Prayer in Lieu of Kaddish”, Conservative Judaism 64/3, Spring 2013, pp. 85-87

Tסומן בתגיות: ,
פורסם בקטגוריה ניוזלטר 'קולנו', קהילה, תפילה

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל שלכם לא תפורסם. שדות נדרשים מסומנים *

*

לו"ז תפילות ופעילות

מאי 2020

א ב ג ד ה ו ש
1
  • פעילות נוע"ם
  • קבלת שבת
2
  • שחרית לשבת
3
  • 929 - ללמוד תנך ביחד
4
5
  • פעילות נוע"ם
6
  • פ"ש ומדרש - קריאה ועיון בפרשת השבוע
7
  • תלמוד בחברותא
8
  • פעילות נוע"ם
  • קבלת שבת
9
  • שחרית לשבת
10
  • 929 - ללמוד תנך ביחד
11
12
  • פעילות נוע"ם
13
  • פ"ש ומדרש - קריאה ועיון בפרשת השבוע
14
  • תלמוד בחברותא
15
  • קבלת שבת
16
  • שחרית לשבת
17
  • 929 - ללמוד תנך ביחד
18
19
  • פעילות נוע"ם
20
  • פ"ש ומדרש - קריאה ועיון בפרשת השבוע
21
  • תלמוד בחברותא
22
  • קבלת שבת
23
  • שחרית לשבת
24
  • 929 - ללמוד תנך ביחד
25
26
  • פעילות נוע"ם
27
  • פ"ש ומדרש - קריאה ועיון בפרשת השבוע
28
  • תלמוד בחברותא
  • תיקון ליל שבועות
29
  • תפילה לשבועות
  • פעילות נוע"ם
  • קבלת שבת
30
  • שחרית לשבת
31
  • 929 - ללמוד תנך ביחד