מחשבות פמיניסטיות לכבוד בת-המצווה שלי, שבת פרשת "בראשית"

מחשבות פמיניסטיות לכבוד בת-המצווה שלי

שירה זכתה להגיע למצוות בשבת בראשית. אחרי חודשים ארוכים של הכנות, הגיעה השעה והיא עמדה בכל מטלותיה לעילא ולעילא.  שירה הובילה את קבלת השבת בקולה הנעים, וחלקים מתפילת שחרית. כמובן שקראה בתורה, את כל הפרשה, בטעמי המקרא, ללא טעויות כלל! כמנהג בקהילתינו, שירה נשאה דרשה לפני הקהל, ובמשך כרבע שעה , עמדה ולימדה את כולנו שיעור חשוב ונהדר מתוך פרשת "בראשית". הנה הדברים לפניכם. כמו שנאמר כבר: רבות בנות עשו חיל – ואת, שירה, עלית על כולנה!

*******************

מחשבות פמיניסטיות על סיפור בריאת האיש והאישה:

דרשה לכבוד בת המצווה שלי – שבת פרשת "בראשית" תש"פ

קהילת המנין המשפחתי המסורתי [קונסרבטיבי] כפר ורדים

שבת שלום,

ברוכות הבאות, ברוכים הבאים ותודה שהגעתם לחגיגת בת המצווה שלי. אני מאוד מתרגשת לעמוד כאן בפניכם, ובאמת זהו מעמד שמח ומיוחד עבורי.

כבר כמה שנים שאני יודעת כי פרשת "בת המצווה" שלי היא פרשת בראשית, יודעת כי זאת הפרשה המתחילה את התורה, עם סיפורי הבריאה של כל העולם, של אדם וחווה, וזה כאילו הכי מתאים להתחלות חדשות. פרשת "בראשית", לפי דעתי , היא הפרשה המוכרת והידועה ביותר מכל התנ"ך. בחודשים האחרונים, כשכבר ממש התחלתי להתעמק, הבנתי כי הפרשה היא אמנם עם סיפור נהדר, אבל גם לא כל כך פשוטה – ומה שניראה ברור – פתאום לא כל כך ברור.

כשמתבוננים בפרקי הפרשה, מבינים כי יש בעצם שני סיפורי בריאה, לפחות, בפרשה. זה המופיע בפרק א. שקראתי באוזניכם, שבו העולם נברא בשישה ימים, מסודרים, עד היום השביעי – שבו אלוהים נח. ועד היום אנחנו חוגגים את המנוחה הזאת, שבת, ביום זה. ויש עוד סיפור, זה המופיע בפרק ב: שם אין חלוקה לימים, לשלבים של הבריאה עד כדי כך שיש ממש סתירות בין המסופר בפרק ב', למה שקראנו בפרק א.

החלק הידוע ביותר בפרשה הוא החלק של בריאת העולם, אתם יודעים: "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ" עם כל מה שנברא בתוכו – וגם בו יש הבדלים בין שני הפרקים, אבל אני בוחרת להתמקד בדקות הקרובות דווקא בסוף החלק הזה, בבריאת האדם, ביום השישי, וליתר דיוק: בריאת האישה.

וכך כתוב בפרק א':  " וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם."-  כלומר, יחד, באותו יום ובאותו רגע.

אבל כל מי שיושב כאן, שזוכר משהו מהגן ומבית הספר, יענה לשאלה שלי "איך נבראה האישה" דווקא על פי המסופר בפרק ב'.  שם כתוב: "וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה.  וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם."

במילים אחרות: ניתוח בהרדמה מלאה לאדם הראשון, שבו אלוהים לוקח אחת מצלעותיו  ויוצר ממנה את האישה!!

אגב, איך האיש נברא בפרק ב'?  — מן האדמה: " וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.". ואחרי כן, ראה אלוהים " לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ." – כידוע לכולנו,  ואז בא הניתוח – והנה : אישה!!

אז עכשיו אני שואלת, למי להאמין? לפרק א'? או לפרק ב'? האם האיש והאישה נבראו יחד, זכר ונקבה, כגוש בשר אחד, בצלם אלוהים? או , כמסופר אחר כך, וכמו שמרבית האנושות חושבת: האיש מן האדמה, והאישה מצלעו?

לפני שאני אענה, אני רוצה שתבינו שזאת שאלה מאוד חשובה. שהתשובה משפיעה על כולנו עד היום. כי אני חושבת שאם האיש והאישה נבראו שווים או לא שווים, זה מסביר הרבה מהאפליה הקיימת בין נשים לגברים עד היום הזה. הרי מרבית הדתות מאמינות בתנ"ך, וכולן גורסות כי האישה נבראה מתוך הצלע של האיש.  במילים אחרות, קצת סוג ב', קצת "מיחזור":  אני מסרבת להיות יצירה "ממוחזרת", וגם לא מאמינה שאלוהים באמת כך עשה.

אז הלכתי לבדוק האם יש פרשנויות שתומכות בתחושות ורצונות שלי. טוב, אז בעניין הזה יש כמה כיוונים שונים.  יש פרשנים שחושבים שאין סתירה בין שני הפרקים והסיפורים, כי באמת נבראו לאדם שתי נשים: היו שתי בריאות.  האישה הראשונה, זו של פרק א', נקראה בפי המדרש "לילית", ובטח שמעתם עליה דברים נוראים: שהייתה דעתנית כזאת, ופמיניסטית ובעלת רצון משלה, ולכן בסופו של דבר השידוך לא ממש מצליח, והיא גורשה מגן עדן.

במקומה , אלוהים בורא בפרק ב' את האישה השניה, חוה: היא כבר נבראת מהצלע של האיש,  כפופה לאדם וצייתנית לו, ולכן "זכתה" להיקרא "אם כל חי" .

 מיותר לציין שאני לא מתחברת לפירוש הזה, וחושבת כי מי שכתבו כך, [ בסוגריים אגיד שאלו כמובן  היו רק פרשנים חכמים גברים…],  רצו להבהיר שאישה עם דעות זה דבר רע, ולהדגיש – דרך הפירוש – שתפקידה של האישה זה ללדת ילדים ולשמוע בקול בעלה. בשנים האחרונות, יש יותר ויותר פרשנות אחרת לסיפורי הבריאה.

וגם לסתירה הזו, לכאורה, בין הפרקים המספרים את סיפור בריאת האישה, מצאתי הסברים נוספים שבהחלט היו יותר לרוחי. אחד שכזה, המופיע גם בספר הזוהר [שזה ספר הסודות , המיסטיקה היהודית], מדבר על כך שבאמת – אין סתירה בין שני הפרקים. והם מספרים סיפור אחד.

אכן האדם – כשם כללי למשפחת בני האדם – שם הגזע, נברא בהתחלה, כבריאה שיש בה זכר ונקבה בגוף אחד, כלומר, כמחוברים. בלשון הזוהר: "אנדרוגינוס". כלומר, גם זכר וגם נקבה – וזה הפירוש של פרק א "זכר ונקבה בראם" .

אז איך נהיו שניים? — בואו נחזור למילה "צלע": צלע זה באמת פיזי, לכל אדם יש צלעות. אבל צלע זה גם משולש שווה צלעות, או "צלע הבניין". צלע זו גם פאה, צלע זה גם צד. מה שאני מנסה לומר זה, שאם נפרש את המילה צלע אחרת – נקבל תמונה שונה לגמרי: אלוהים בורא את האדם, זכר ונקבה מחוברים באחד מהצדדים, (אולי מהגב, אולי מהצד, כמו תאומים סיאמיים)  – שזה מתאים לכתוב בפרק א'. ואז, בפרק ב', בעצם , כל מה שאלוהים עושה זה לנסר מהצד, מהצלע, את הישות ה"זוגית" הזאת, ולהפוך אותם לשני גופים – לשתי ישויות נפרדות, לאיש ולאישה, לאדם וחווה.

הפירוש הזה מתאים ביותר לכתובים, ורק דורש חשיבה יצירתית ואחרת מרוב מה שנכתב, מרוב מה שצוייר בכל הדורות כולם. ובעיקר, צריך לבוא עם אומץ לכתובים ולאתגר אותם, במידה והם מעוררים אי נוחות.

והאמת, שזה תואם באופן מושלם את מה שנכתב בפרק ה, שקראתי באוזניכם הבוקר מתוך התורה: "זֶה סֵפֶר, תּוֹלְדֹת אָדָם:  בְּיוֹם, בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים, עָשָׂה אֹתוֹ.  זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם, הִבָּרְאָם." ויקרא את שמם אדם – לזכר ולנקבה גם יחד.

העקרון החשוב הזה, שהאיש והאישה נולדו שווים, עומד ביסוד כל חברה מפותחת וחופשית, ובטח ובטח עומד ביסודה של המהפכה הפמיניסטית. טועים מי שחושבים שפמיניזם זה רק זכויות לנשים. התנועה הפמיניסטית ביקשה ומבקשת לקדם את זכויותיהם של כל בני האדם, באשר הם בני אדם, ללא הבדלי דת, גזע ומין. נשים, כמחצית מהאנושות, זכו  – ועדיין עד היום – בהרבה פחות זכויות והזדמנויות מגברים, בין היתר בגלל האמונה כי אנחנו "פחות".

אני מרגישה שהפרשה שלי, ובעיקר הפרשנות שהבאתי באוזניכם, יכולה לשנות גם את התפיסה הזאת מהיסוד. כולנו נבראנו בצלם אלוהים. כולנו שווים. לכולנו מקום,  בכל מקום – גם כאן, בתוך בית הכנסת שלי, המסורתי, השיוויוני, מול אלוהים.

היום אני חוגגת את בת המצווה שלי, והרבה תפיסות קיימות עד היום לגבי "מעמד האישה", מקום האישה ותפקידיה, תחילתם עוד מימי בראשית – ממש כפשוטו. ואם ראשית האנושות הייתה שיוויונית יותר בעיני הציבור – אולי גם המציאות שסביבינו הייתה שונה???

אז בעיקרון, המסר העולה מהפרשנות השנייה – והיא גם המועדפת עליי : שזכר ונקבה נבראו שווים, ולכן אין שום סיבה שהגבר יהיה יותר "נחשב" מהאישה. המסר העולה מהפירוש הראשון, היותר מפורסם ומקובל בעולם , לצערי, הוא:  פמיניזם זה רע, נשים צריכות להיות כפופות לגברים, גברים הם "המין השולט". אישה עם דעות, רצונות, אישה פמיניסטית – כמו לילית כזאת – זה אסור. אישה שהיא צייתנית, חסרת דעה, זה הנכון.

אני מעדיפה להתייחס כמובן לסיפור הבריאה השיוויוני, שאני מתחברת אליו יותר בתור נערה שחיה בחברה שיוויונית, שמאמינה ברעיונות פמיניסטיים, שנחשבת שווה בקהילה ובבית הכנסת, ולכן כמובן עושה כל הנדרש מנערה שהגיעה למצוות – בדיוק כמו נער : עולה לתורה, מובילה תפילות, עושה קידוש, מניחה תפילין [לא בשבת!] , מתעטפת בטלית. ובעצם יכולה לעשות, או מאמינה שמחוייבת לעשות , כל מה שבנים יכולים לעשות, ואפילו יותר.

התחלתי את דבריי בכך שבעיניי פרשת בראשית היא מהחשובות בתורה. אני רוצה לסיים ולומר שהיא אחת החשובות לחיים שלי כנערה, כאישה בעולם. והלוואי והמסר השיוויוני שעולה ממנה, יקבל יותר מקום בחברה, ובכלל – שמאבקים על המקום והזכויות שלנו כנשים יהיו כבר חלק מההיסטוריה, והבנות שלי, הנכדות שלי , לא יאמינו בכלל שפעם היה אחרת!

*******************

רגע לפני סיום, אני רוצה להודות:

ראשית, תודה לכל מי שטרח והגיע לחגוג הבוקר עימנו, תדעו שזה ממש לא מובן מאליו ואני מעריכה כל אחד ואחת מכם! תודה לכל החברות שלי, שתומכות, מקשיבות, עוזרות ומקבלות אותי בדיוק כמו שאני, על כל הצדדים הטובים והפחות טובים. תודה למניין המשפחתי המסורתי בכפר ורדים, לקהילה שלי, שהיא הבית היהודי שלנו, תודה לכל הנוע"מיסטים – תנועת הנוער שלי. זכיתי לחיות ביישוב שמאפשר לנו לחגוג את היהדות שלנו כפי שאנחנו מאמינים!

תודה ענקית מוקדשת לרבה שלי, הרבה נטלי לסטרג'ר , שעזרה, תמכה ולימדה לאורך כל הדרך, ואך-ורק בזכותה הגעתי מוכנה ליום הזה.

ולכם בני משפחה יקרים: לסבתא דבורה, תודה שיש לך ראש יצירתי של אמנית ותמיד  את מצליחה למצוא פתרונות, לא נותנת לי לוותר לעצמי, ותמיד מחכה לי עם אוזן קשבת, ים של סיפורים ומשהו טעים.  תודה לך סבא יואל, שאתה נותן לי להוכיח את עצמי, ולהוכיח לעצמי בכל פעם מחדש שאני מסוגלת להכל, ואתה מלמד אותי כל כך הרבה דברים מעניינים.  תודה לך סבתא טובה, שיש לך את העצות הכי חכמות ועוזרות, בכל פעם שיש מצב קשה, ואת יודעת להקשיב ולפתור כל בעיה. תודה לך סבא אבי, שמעודד אותי ונותן לי להרגיש שאני הכי טובה בעולם, כשצריך! ובכלל לכל המשפחה המורחבת – אני אוהבת אתכם הכי בעולם, גם אלה שהגיעו וגם אלה שלא הצליחו להגיע.

תודה לכם , האחים שלי, נדב ועידו, אתם מצחיקים אותי תמיד, בדיוק ברגעים שאני צריכה. איזה כיף להיות אחות גדולה לשניים כמוכם!

ואחרונים חביבים , אבא ואמא: אבא: תודה שאתה תמיד נמצא פה בשבילי, עוזר, מקשיב, תומך, לא נותן לי להישבר לעולם. תודה שאתה יודע להתייחס לכל מצב, לא משנה עד כמה הוא קשה או מעציב, בהומור כזה שמוציא את כל הכאב ומרגיע. אמא: תודה שאת תמיד כאן כדי לעזור לי במצבים שאני צריכה, מוצאת את הטוב בכל דבר ויש לך ים של עצות ורעיונות. תודה שאת תמיד נותנת לי להרגיש הכי טוב בעולם, ולא משנה עד כמה קשה, או איזו נפילה קשה חוויתי, את תמיד פה, מושיטה יד, ועוזרת לי להמשיך לצעוד קדימה ולשים פס על מה שכולם אומרים. אני לומדת מכם המון, ואתם דוגמא בשבילי להרבה טוב ! תודה לשניכם שתמכתם בי לאורך כל הדרך, עודדתם אותי ועזרתם במה שצריך כדי להפיק את הבת מצווה הכי שווה בעולם! אוהבת אתכם מאוד, וגאה להיות הבת שלכם!

 ועוד שנייה – אני רוצה להזכיר את מי שלא זכה להגיע ולראות אותי ביום הזה: בני, אח של סבתא דבורה, שנפטר בטרם-עת ואני בטוחה שהוא היה גאה לראות אותי במעמד הזה היום.

אז שוב תודה, שבת שלום, ואחרי החגים שמח לכולכם – שתהיה לכם בראשית טובה ונהדרת!!

אוהבת,

שירה

Tסומן בתגיות: , , ,
פורסם בקטגוריה טקסים, לימוד, ניוזלטר 'קולנו', שמחות
2 תגובות על “מחשבות פמיניסטיות לכבוד בת-המצווה שלי, שבת פרשת "בראשית"
  1. אסתי אומר/ת:

    הגיגיה של שירה הדהימו וריגשו את כל הנוכחים, כאשר קראה את הדרשה שהכינה, ואני מקוה שכך ירגישו גם הקוראים.
    שירה קוראת תיגר על הקביעה שבעצם היותה נערה ואישה לעתיד נקבע מעמדה בעולם כסוג ב׳, על פי הפרשנות הגורסת שמעמדה של האישה נחות מזה של הגבר.
    בעצם מודה על שבדורנו ובקהילתנו יש בידה ללמוד ולדרוש את הדברים ( ממש כפי שמותר לכל אדם חושב לעשות), לערער על ה״עליונות״ של הגברים ולבחור למצות את עצמה ככל שיתאפשר לה; להגיע למקומות ולהישגים הנובעים מיכולותיה ומכישרונותיה וממבנה אישיותה המתעצבת, מבלי שאיש יוכל לעכבה בדרכה ולספר לה שנגזר עליה להיות ״כינור שני״ בעולם ובחברה של היום. ״תקרת הזכוכית״ לא לך ולשכמותך נועדה!
    עלי והצליחי שירה!

  2. רינה שטוך אומר/ת:

    מזל טוב שירה לרגל חגיגת בת המצוה, והדרשה הנהדרת, המיחדת וחשובה!

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל שלכם לא תפורסם. שדות נדרשים מסומנים *

*

לו"ז תפילות ופעילות

נובמבר 2019

א ב ג ד ה ו ש
1
  • פעילות נוע"ם
  • קבלת שבת
2
  • איתמר רוזינסקי-בר מצווה[מנחה]
  • שבת כלולות למעיין ורוני
  • שחרית לשבת
3
  • 929 - תנ"ך על הסדר
4
5
  • פעילות נוע"ם
6
  • פ"ש ומדרש - קריאה ועיון בפרשת השבוע
7
  • תלמוד בחברותא
8
  • "מעברים" - לבנות ובני מצווה
  • פעילות נוע"ם
  • קבלת שבת
9
  • שחרית לשבת
10
  • 929 - תנ"ך על הסדר
11
12
  • פעילות נוע"ם
13
  • פ"ש ומדרש - קריאה ועיון בפרשת השבוע
14
  • תלמוד בחברותא
15
  • פעילות נוע"ם
  • קבלת שבת
16
  • שחרית לשבת
17
  • 929 - תנ"ך על הסדר
18
19
  • פעילות נוע"ם
20
  • פ"ש ומדרש - קריאה ועיון בפרשת השבוע
21
  • תלמוד בחברותא
22
  • "מעברים" - לבנות ובני מצווה
  • פעילות נוע"ם
  • קבלת שבת
23
  • שחרית לשבת
24
  • 929 - תנ"ך על הסדר
25
26
  • פעילות נוע"ם
27
  • פ"ש ומדרש - קריאה ועיון בפרשת השבוע
28
  • תלמוד בחברותא
29
  • פעילות נוע"ם
  • קבלת שבת
30
  • שחרית לשבת