עיד אל בנאת – ראש חודש טבת – חג הבנות

  1. [shashin type="photo" id="5471" size="medium" columns="1" order="user" position="right"]עיד אל בנאת" – ראש חודש טבת הנחגג כחג הבנות, יחול ביום שישי 29 בדצמבר.  
  2. מצ"ב מאמר של ד"ר יעל לוין על המנהגים המיוחדים שנוהגים בכמה מקהילות ישראל ביום זה.
  3. עיד אל באנת – חג הבנות – ראש חודש הבנות ראש חודש טבת : ראש חודש הבנות // ד"ר יעל לוין מעשה יהודית בין המחקר למסורת בקהילות ישראל באפריקה הצפונית זכה ראש חודש טבת לכינוי "ראש חודש הבנות", והתקיימו בו טקסים מיוחדים לבנות ולנשים. מקורן של חגיגות אלו אינו ידוע לאשורו, וכן לא נודע מתי בדיוק החלו לציין יום זה. אחת ההשקפות, הרווחת ביותר, היא כי חגיגות אלו נהוגות מדורי דורות ומטרתן היתה לציין את חלקה של יהודית הניצחון. על פי גישה זו באה תשועה לישראל על ידה בליל ראש חודש טבת בעקבות הריגתה את שר הצבא אולופרנא. הגישה המקובלת במחקר שונה, ולפיה אירע מעשה זה בתקופה הפרסית, מאתיים שנה לערך קודם תקופת חשמונאים. ר' יוסף חיים מבגדאד ]חי במחצית השניה של המאה ה-19 ]כבר כתב בחיבורו "בן איש חי", כי מעשה יהודית אירע זמן מה קודם הנס העיקרי של חנוכה, אולם הואיל ואותו אויב היה ממלכי יוון ואף הוא ביקש להעבירם על דתם, על כך עושים זכר גם לנס זה בחנוכה. בכתובים נזכרים עוד חגיגות וארועים מסוגים שונים הקשורים ביום זה. לאחר הדלקת הנר השביעי של חנוכה היו מתכנסות הבנות והנשים לחגיגה מיוחדת. הן היו אוכלות מאכלי חלב. שותות יין ורוקדות. בידינו השתמר שיר עממי שנהגו לשורר בערב זה: "חנוכה באילה טו טיאה )חנוכיה רוקדת דודתך( // חנוכה באילה טו באבה )חנוכה רוקדת סבתך(". בתונסיה הייתה עקרת הבית אופה לכבוד יום זה עוגות דבש ומיני מתיקה. נהגו אף במשלוח מנות ובמתן מתנות לבנות. בכל בית היו עורכין סעודה חגיגית זכר למעשה הגבורה של יהודית. בלוב נהגו הצעירות ביום ראש חודש טבת לבקר זו את זו ולערוך מסיבות שמחה. באי ג'רבה יועדו חגיגות "ראש חודש הבנות" בעיקר לרווקות הן נהגו להתקבץ בבית אחת הבנות ולקיים מסיבה שכללה אכילת תבשילים חגיגיים, עוגות ועוגיות ושירת נשים עממיים. נטילת חלק במסיבה זו נחשבה סגולה לשידוך הגון באותה השנה. קהילות צפון אפריקה ובכלל זאת מרוקו ובתונסיה נהגו הבחורים המאורסים להביא בראש חודש טבת מתנות לארוסיהם. הורי הארוסה היו מזמינים לביתם את הארוס ובני משפחתו ומסיבת חנוכה ולעיתים אף נערכה ארוחת ערב לארוס ולמלוויו. חברותיה של הכלה היו באות לראות את הדורונות. יש לציין, כי מנהג דומה של הענקת מתנות לארוסות היה קיים בקרב יהדות המגרב אף ביתר החגים. בסאלוניקי ובקהילות נוספות ביוון נהגו הבנות להשלים ביניהן בערב זה, כפי שנהגו בערב יום הכיפורים. אף הגיעו לידינו קטעי שירה עממית אחדים בענין זה. עם זאת, מוכר לנו מנהג דומה בימי חנוכה גם בקרב נערים. תפילה לשלום בנות העיר טקס "ראש חודש הבנות" מיוחד, שעדות מפורטת אודותיו נשתמרה בידינו, התקיים בתוניס בשנת תקט"ז )1755 ) בהשתתפות הרב אליהו שפירא. הרב שפירא היה חכם ממוצא פולני, שהשתקע במקום בשנת תס"ד )1727 ,)ופתח ישיבה שהוסיפה להתקיים עד המאה העשרים. בשנת תקט"ז נפטרו בקהילה היהודית נערות אחדות. שנת תקט"ז הייתה שנה מעוברת וראש חודש טבת חל באותה השנה ביום השישי. האמהות והסבתות הרבו לבוא לבית הכנסת של הרב, ובשעת קריאת התורה נדחפו להיכל והתפללו לשלום בנותיהן. לאחר קריאת התורה קם הרב ונשא נאום נלהב על זכותן של הנשים הצדקניות שעמדו לישראל. בדבריו העלה את זכרן של דבורה ויעל, את כבודה של אסתר, את קדושתה של סרח בת אשר, את ברוריה אשת מאיר ואת מעשה הגבורה של יהודית. הרב הדגיש, כי מקורו של "ראש חודש הבנות" היא קבלה מזמן החשמונאים, שבו אירע גם מעשה יהודית, ועל כן ראוי שיום זה יהיה יום טוב לבנות. הרב שפירא אף סידר טקס מיוחד לכבוד היום. כל הנשים שנכחו במעמד עברו לפני התיבה ונשקו את ספר התורה. הרב פרש את ידיו מעליהן ונשא נוסח מיוחד של תפילת "מי שברך" שתיקן לשלום הבנות. התקיימה סעודת מצווה לרגל סיום מסכת שבת, שכן הרב שפירא נהג לקיים סעודת מצווה לכבוד סיום מסכת תלמודית שהייתה קשורה למועדים או לראש חודש. בראש חודש טבת נהג לסיים את מסכת שבת, שענייני חנוכה כלולים בה. נשות הקהילה היו מכינות מאכלים שונים לכבוד סעודות המצווה. בשנת תקט"ז נטלו הנשים חתיכות משיירי הבשר כסגולה נגד מחללות שפקדו את הקהילה. מאותו הזמן ואילך נהגו הנשים בתוניס לערוך ביום זה סעודה לתלמידי החכמים שהתפללו לשלום בנות העיר. בשנת תרפ"ו )1925 )החליטו ראשי הקהילה בתוניס לקיים ביום זה מדי שנה חגיגת בת מצוה שיתופית לבנות בית הספר של "כל ישראל חברים", כדי לקרב בנות אילו למסורת היהודית. יש בידינו תיאור מפורט של טקס זה משנת תרפ"ו. 2 הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת "כסא רחמים", הזכיר טעם אחר לציון "ראש חודש הבנות. ראש חודש ככלל הוא מועד שניתן לנשים על שלא השתתפו בחטא העגל. אולם ראש חודש טבת יתר על שאר ראשי החודשים בהיותו היחיד שאומרים בו הלל שלם בברכה, "ולכן קבעו אותו ראש חודש לבנות". לעומת העמדה המוזכרת במקורות שונים, התולה את "ראש חודש הבנות" בזכרה של יהודית, העלה חוקר הפולקלוריום-טוב לוינסקי השערה אחרת בדבר מקורו הראשוני, הקשור לאירוע מוקדם יותר בתולדות עמנו. לדעתו, יסוד ציון ראש חודש טבת הוא זכר לגירוש הנשים הנוכריות בימי עזרא, שההחלטה להיבדל מהן התקבלה בראש חודש טבת, וביצועה הגיע לכלל סיום בראש חודש ניסן. אירוע נוסף שהתרחש בראש חודש טבת הוא בחירתה של אסתר למלכה תחת ושתי. נהגו שלא לעשות מלאכה בקהילות לוב ותוניסיה נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה ביום ראש חודש טבת. נוהג זה קשור במנהג הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש. אולם יש לבחנו אף בקונטקסט המיוחד של חנוכה, שכן קיימים מנהגים שונים בנוגע לאי-עשיית מלאכה בזמנים שונים בו. מנהג רווח הוא שלא לעשות מלאכה בעוד הנרות דולקים. מנהג אחר הוא לא לעשות מלאכה ביום הראשון וביום האחרון – מתוך השוואה לאיסור עשיית מלאכה בימים הראשונים והאחרונים של סוכות ופסח. ומנהג נוסף המוזכר הוא לא לעשות מלאכה במהלך כל ימי החנוכה. נימוקים אחרים הובאו באשר לאי-עשיית מלאכה בשעה שהנרות דולקים, ובהם טעם הנוגע אף לגברים, כדי שיהא היכר שאסור להשתמש באורם. אשר לנוהג שלא לעשות מלאכה כל ימי החנוכה, קיימת מחלוקת בקרב חכמי ההלכה אם ראוי לנשים לנהוג כך. ב"שבלי הלקט" לר' צדקיה עניו, מחכמי רומא במאה השלוש עשרה, נזכר כי הנשים במקומו נהגו שלא לעשות מלאכה בחנוכה, ואין להקל להן שמאחר ונהגו כן קבעו זאת עליהן לחובה. לעומת זאת, ב"ארחות חיים" לר' אהרן הכהן מלוניל וב"כל בו", שהיא מהדורה ראשונה של "אורחות חיים", מצויה התנגדות למנהג זה, משום שהבטלה מביאה לשעמום. בספר "צדה לדרך" לר' מנחם בן זרח, בן המאה הארבע עשרה, נאמר, כי יש הנוהגות שלא לעשות מלאכה בעוד הנרות דולקים ויש הנוהגות שלא לעשות מלאכה כל ימי החנוכה לפי שהנס נעשה על ידי אישה ואין להקל. דברים דומים מובאים בחיבור "מטה משה" לר' משה מפרעמסלא )1651 לערך 1606 לערך(, שם נאמר כי מי שנהגו שלא לעשות מלאכה כל חנוכה, אל להן להקל וכי הנשים החמירו על עצמן יותר מהגברים, משום שהתשועה באה באמצאות מעשה ידי אישה. מתוך כך כתב ה"מגן אברהם", ר' אברהם גומבינר )המאה השבע עשרה(, בהקשר לנזכר בשולחן ערוך שהנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בעוד הנרות דולקים, בשם "מטה משה" כי הטעם הוא לפי שהנס נעשה על ידיהן. טעמים נוספים שניתנו לאי-עשיית מלאכה בידי נשים בעת שהנרות דולקים, קשורים באירועים אחרים הנוגעים לנשים. בקיצור שולחן ערוך מובאת כנימוק לאי-עשיית מלאכה בזמן זה, הגזרה שנגזרה על בנות ישראל שכל בתולה הנישאת תיבעל להגמון תחילה. טעם קבלי המוזכר ב"בן איש חי" קשור לנאמר ב"שער הכונות" לר' חיים ויטאל, תלמידו המובהק ביותר של האר"י, כי בחנוכה, בדומה לראש חודש, יש תוספת קדושה לספירת מלכות בהשוואה לימי החול. "על כן עשו תוספת לעצמן באיסור עשיית מלאכה להתקדש בכך בשעת הדלקת הנרות דוקא". נדמה כי ציון "ראש חודש הבנות" – בהנחה שנוסד זכר למעשה הגבורה של יהודית – ראוי בזמננו לאימוץ ולהנהגה מחודשים בקרב כל קהילות ישראל. זהו מנהג נאה הנותן תוקף לפועלה של דמות נשית הרואית. אומנם נראה כי יש להפיח בו רוח חדשה ולמצוא את הדרכים המתאימות על מנת להעניק לו צביון תורני ה
  4. גם אנחנו בקהילה, ציינו את ראש חודש טבת בביתה של חברתנו רעות כהן, בערב נשי ואישי, מרגש ושופע ונוגע בנימי הנפש והרוח. התחלנו בהדלקת נרות חנוכה חגיגית ומרגשת, התכבדנו במיני מטעמים שהוכנו על ידי רעות, נטע ושלי לבית כהן. כ"כ, התכבדנו במיני מתוקים שהביאו חברות הקבוצה. ואז ישבנו בנחת ללמוד אודות חודש טבת על סגולותיו ומשמעותו באופן אישי ולאומי. כשאנו מבוסמות מהפונץ' המצויין ששתינו, שמענו על גבורתן של בנות ישראל ובינהן מרים החשמונאית, יהודית וכמובן בת מתיתהו כהן גדול, גבורה שהצילה את ישראל והפכה את הגזירות לגאולה ותשועה. ולא רק הן ולא רק בחנוכה אלא רבות בנות הן שעשו חיל, ובכל מועדי ישראל מהעת העתיקה ועד ימינו היו לנשות ישראל תרומה משמעותית ובעבורן נגאלו ישראל. כל אחת שיתפה חיבורים אישיים ומרתקים אודות החודש הנכנס, חודש טבת, ובכלל, למדנו להכיר האחת את השנייה עוד קצת. הערב סוכם על ידינו בשירה והודייה על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו לנו נשים!
  5. על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו לנו נשים – על גבורתן של גיבורות

    גבורתה של תמר:

    (כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף: (כה) הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה: (כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ: (כז) וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ: (כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה: (כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ: (ל) וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח: ( בראשית פרק לח, פס' כד-ל)

    מדרש רות רבה (לרנר) פרשה ז, סימן י"ד: " ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת" (רות ד: יב) , אמרו: כל בנים שעתיד הקב"ה ליתן לך יהיו מן הצדקת הזו.

    גבורתה של יהודית:

    כיון ששמע מלך יונים שהרגו ישראל הגמון שלו קבץ כל עמו ובא לפני ירושלם והביא אותה במצור, ונפחדו מאד היהודים, והייתה שם אשה אלמנה יהודית שמה ולקחה שפחתה והלכה אצל שערי ירושלם ואמרה הניחו אותי לצאת שמא יעשה המקום נס על ידי, ופתחו לה ויצאה, והלכה לפני המלך,

    ויאמר לה: מה תבקשי?

    ואמרה אדוני! בת גדולים מישראל אנכי ואחי נביאים ושמעתי שהיו מתנבאים שמחר תיפול ירושלם בידך, 
כיון ששמע כך שמח שמחה גדולה. והיה לו אחד מחכמיו שהיה רואה וחוזה בכוכבים והיה אומר רואה אני שישראל חוזרים בתשובה ואי אתה יכול להם, חזור למקומך, ונתמלא המלך חמה עליו וציווה לחטפו, ואסרו ידיו ורגליו לתלות אותו על העץ אצל ירושלם ויאמר המלך מחר כשתיפול ירושלם בידינו נהרוג אותו.

    והיה המלך מאמין לאותה יהודית ויאהב אותה ויאמר לה: רצונך שתינשאי לי?

    ואמרה לו: אדוני המלך! איני ראויה אפילו לאחד מעבדיך, ואמנם כיון שלבך נוטה לזה תעביר כרוז בכל המחנה שכל מי שיראה שתי נשים הולכות אצל המעיין אל יפגעו בהן לפי שצריכה אני לילך לשם לרחוץ עצמי ולטבול. מיד העבירו הכרוז ועשתה כך, ועשה המלך משתה גדול ושתו ונשכרו, ואח"כ הלכו כל אחד ואחד לאוהליו והמלך ישב בחיקה וישן, והלכה אותה יהודית ונטלה סייף שלו וחתכה ראשו ופשטה סדין עליו, והלכה עם ראשו של מלך אצל שערי ירושלם ואמרה: פתחו לי השערים שכבר עשה הקב"ה נס על ידי,

    אמרו לה: לא דייך שזנית וקלקלת אלא שבאת בעלילה עמנו?

    מיד הרא(ת)ה להם ראשו של מלך, כיון שראוהו פתחו השערים ויצאו והרימו קול: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.

    כיון ששמעו יונים כך אמרו למחרת באים עלינו, והלכו למלך ומצאוהו בלא ראש ונפל עליהם אימה ופחד וברחו כלם, וירדפו ישראל אחריהם והרגו מהם כמה וכמה. כן יעשה הקב"ה נקמה בשונאינו מהרה ויחיש לנו ישועה ככתוב ובא לציון גואל.

    (מדרש לחנוכה, בית המדרש חדר א' צד קל"ב מכ"י לפסיא, מובא בי"ד אייזנשטיין, אוצר המדרשים, עמוד קפה).  

    גבורת הבת החשמונאית :

    תנו רבנן: בימי מלכות יון הרשעה גזרו על ישראל ועוד גזרו עליהם: שיהיו בועלין נשיהן נדות הלכו ישראל ופרשו מנשיהן. ועוד גזרו שכל מי שנושא אשה תבעל להגמון תחלה ואח"כ תחזור לבעלה. ונהגו בדבר הזה שלוש שנים ושמונה חדשים עד שנשאת בתו של יוחנן כהן גדול, כיון שרצו להוליכה אצל אותו ההגמון פרעה ראשה וקרעה בגדיה ועמדה ערומה בפני העם, מיד נתמלא יהודה ואחיו חימה עליה ואמרו: הוציאוה לשריפה ואל יתגלה דבר זה למלכות מפני סכנת נפשות, שהעיזה פניה להיות ערומה בפני כל העם הזה. אז אמרה לו: היאך אתבזה לפני אחי ורעי ולא אתבזה בעיני ערל וטמא שאתם רוצים למעול בי ולהוליך אותי לשכב אצלו?. כיון ששמע יהודה וחבריו כך נועצו יחדיו להרוג ההגמון, מיד הלבישו הנערה בלבוש… עד שבאו לבית ההגמון. כיון ששמע ההגמון כך ציווה להוציא חוץ שריו ועבדיו ונכנס יהודה וחבריו עם אחותו אצל ההגמון וחתכו ראשו ובזזו כל אשר לו. והרגו שריו ועבדיו

    (מדרש לחנוכה, בית המדרש חדר א' צד קל"ב מכ"י לפסיא, מובא בי"ד אייזנשטיין, אוצר המדרשים, עמוד קפה).

    [shashin type="photo" id="5471" size="small" columns="1" order="user" position="right"]

Tסומן בתגיות: ,
פורסם בקטגוריה משולחן הרָבָּה נטלי, ניוזלטר 'קולנו'

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל שלכם לא תפורסם.

*

לוח תפילות ואירועים
הירשמו לניוזלטר השבועי "קולנו"