על פרשת השבוע פרשת “תרומה”

בפרק כ”ה, פס’ י’, מופיע הפסוק העוסק במידות ארון הברית:  ” וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ”.  בהמשך הפרק, בפס’ כ”ג, עוסקת התורה במידות שולחן לחם הפנים:  “וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ”. 

בפרק ל’, פס’ א’ וב’, מתארת התורה את מידות מזבח הקטורת: ” וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ, רָבוּעַ יִהְיֶה, וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו”.

כאשר מעיינים במידותיהם של שלושת הכלים הללו, ניתן להבחין, כי קיים חילוק ביניהם. ארון הברית – כל המידות שבורות: אמתיים וחצי אורך, אמה וחצי רוחב ואמה וחצי גובה.

שולחן – מידות האורך והרוחב שלימות: שתי אמות אורך, אמה רוחב ואילו מידת הגובה – שבורה: אמה וחצי גובה.  מזבח הקטורת: כל המידות שלימות: אמה אורך, אמה רוחב ושתי אמות גובה.  יש לעיין ולבדוק, האם החילוק בין הכלים למידות שלימות ושבורות הוא מקרי, או שמא, טוען הוא בחובו רעיון מסויים?

הכלי יקר בפרשה זו, מבאר בצורה נפלאה את טעם החילוק בין מידות הכלים הללו ומביא רעיון עמוק ביותר, בנוגע לעניין זה.  בארון הברית, כאמור, כל המידות שבורות, חסרות. ארון הברית מבטא את לימוד התורה. המידות השבורות או החסרות מלמדות את האדם, שאם הוא רוצה להחכים ולהתמלא, עליו להרגיש חסר. אדם המרגיש, כי מלא הוא בתורה ויודע הוא הכל, אכן לא יוכל ללמוד יותר. הוא איננו משאיר שום מקום בנשמתו לקלוט עוד חכמה. על כך נאמר בספר איוב, פרק כ”ח פס’ י”ב: ” והחכמה מאין תמצא” – כלומר, על דרך הדרש – מי שרוצה לקנות חכמה, עליו להרגיש כי הוא אין (כלום), כי הוא חסר ולכן המידות השבורות והחסרות המרכיבות את הארון הינן כולן שבורות וחסרות.

לעומת זאת, שולחן לחם הפנים מבטא את הגשמיות בעולם, המזון וכל צרכי האדם הגשמיים. בעניין זה, האדם צריך להרגיש, מחד גיסא, כי יש לו הכל וממש לא חסר לו כלום – “איזהו העשיר – השמח בחלקו” (מסכת אבות, פרק ד’ משנה א’) ולכן, מקצת המידות היו שלימות – האורך והרוחב. לעומת זאת, במידת הגובה, הזכירה התורה מידה שבורה וזאת כנגד בעלי הממון, שלא יתגאו בעושרם וירגישו כאילו הכל בא בזכותם ולכן, מידת הגובה בשולחן הינה מידה שבורה וחסרה, כדי שיהיה לאותו אדם לב נשבר ולא ירגיש גבוה מדי, בשל עושרו הגדול.

בנוסף, מוסיף הכלי יקר, כי אדם האוכל משולחן גבוה, משולחן לחם הפנים אשר לפני ה’, צריך לרסן את עצמו ולשבור את תאוות האכילה שלו ולכן קיימת בו מידה שבורה וחסרה כי צדיק אינו אוכל אלא לשובע נפשו ולכן נקראת אכילת הלחם שבירה. למשל, בספר בראשית, מספר יהודה ליוסף, כי יעקב אביהם ביקש מהם: “שובו שברו לנו מעט אוכל” (בראשית, פרק מ”ד, פס’ כ”ה), או בספר ויקרא, בפרשת הקללות: “בשברי לכם מטה לחם וכו’ (ויקרא, פרק כ”ו, פס’ כ”ו).

אמנם, מזבח הנחושת וכן מזבח העולה – מידותיהם שלימות לגמרי. אומר הכלי יקר, כי  שני המזבחות באים לבטא את עניין הכפרה של האדם. מטרת העלאת הקרבנות על גבי מזבח הנחושת, היא כדי לכפר על חטאי האדם, חלקי החומר והגוף. הבהמה המוקרבת על גבי המזבח היא בעצם ביטוי של החלק הבהמי שבאדם, שהוא הגורם לחטאים ולעוונות שעושה וברגע שהאדם מקריב בהמה זו, עליו לדעת, כי הקב”ה מכפר לו על כל חטאיו באופן מלא ושלם. הוא הדין, במקרה של מזבח הקטורת, כי בשעה שהאדם מעלה את עשן הקטורת על גבי המזבח, הוא מבטא בכך את העלאת נשמתו הטהורה, הרוצה להתקרב אל הקב”ה, כדי לבקש כפרה על חטאה.

א”כ, שני המזבחות הללו, מבטאים את תחושת הכפרה, שחייבת להיות לאדם, לאחר שחזר בתשובה והקריב את קרבנו, במטרה לכפר על חטאו. לכן, מידות המזבחות הינן שלימות ומלאות לגמרי, כביטוי להרגשה שצריך החוזר בתשובה להרגיש לאחר בקשת הסליחה.

לסיכום, על פי הסברו המאלף של הכלי יקר, ניתן ללמוד, כי מידות ארון, השולחן והמזבח אינן מקריות אלא באות לבטא רעיון מאוד עמוק. רעיון זה מלמד את האדם כיצד עליו להתייחס בחייו לשלושה תחומים מרכזיים:

לימוד התורה – האדם חייב להרגיש תמיד תחושה של חוסר ידיעה, כדי שיוכל להמשיך וללמוד ולהתקדם בעבודת ה’ ובהשתלמות בלימוד תורת ה’ – לכן, כל מידות ארון שבורות וחסירות.

חייו הגשמיים, המזון והפרנסה – מצד אחד, חייב האדם תמיד להרגיש שמח בחלקו ולא לרצות יותר ממה שה’ מעניק לו – לכן מידות האורך והגובה של השולחן שלימים,  ומצד שני – כאשר יש לאדם עושר רב, צריך הוא להיזהר לא להגביה את נפשו יותר מדי בבחינת : “וישמן ישורון ויבעט” (דברים, פרק ל”ב פס’ ט”ו) – לכן – המידה של גובה השולחן הינה שבורה וחסירה.

הכפרה – האדם חייב ללמד את עצמו להרגיש, כי ברגע שהוא חוזר בתשובה, הוא שב להיות שלם כבתחילה – לכן כל מידות המזבחות שלימות.