על אחר ואחריות כמסר מרכזי של יום הכיפורים (בעקבות עמנואל לוינס)

 

Bracha L. Ettinger [CC BY-SA 2.5 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/2.5)], via Wikimedia Commons
 
בתמונה: Bracha L. Ettinger [CC BY-SA 2.5 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/2.5)], via Wikimedia Commons

הרב דובי חיון בדבר תורה לפרשת “וילך” מבקש שנעשה צעד קטן, בפתחו של יום החתימה על גזר דיננו. הקריאה הפרשנית שלו נשענת על עמנואל לוינס, שטוען כי הפנים מעוררות למעשה את האחריות אצל מי שאיננו מתחמק מלהביט בהם. ובתוך נוכל לקיים את הפסוק “ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם, כי לכל העם בשגגה.” גמר חתימה טובה!

בערב יום הכיפורים יפתחו כל בתי הכנסת בתפילת כל נדרי. תפילה הפותחת במילים: “בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל את העבריינין.”; ומסתיימת במילים: “ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.”

לרוב מאזינים אנו לצלילים ומדלגים על משמעות המילים היוצאות מפינו וכעת ברצוני להסב את תשומת ליבנו למילות הפתיחה והסיום. לא רק ישיבה של מעלה אלא גם ישיבה של מטה וכל הקהל מסכים לקבל את האחר, את הטועה את העבריין, את ההוא שנמצא מהעבר השני. ומסיימים אנו בסליחה גורפת לכולם. לבני ישראל ולשכנים – מגלים אנו אחריות ומקבלים את האחר.

בפתחו של יום חתימת הדין – צריכים אנו לתת תשובה לעצמנו על השאלה הבסיסית עליה דיברתי ביום הדין, בראש השנה, אייכה? איפה אתה אדם?

האדם מחפש משמעות

אמר איש יהודי חכם בשם ויקטור פרנקל: “להיות אדם משמעו להיות בעל מצפון ואחריות.”

מצפון ואחריות שכן לשוב להוויתנו הינו לגלות אחריות. שימו לב שהאותיות הראשונות של המילה אחריות היא אחר. ואם שינוי קטנטן שבכתבי יד רבים רואים שחל בלבול ביניהם, האחר הוא האחד. אומרים אנו פעמיים ביום “שמע ישראל ה’ אלוהיך ה’ אחד” והדבר בא לידי ביטוי בין היתר ביחס לאחד, לאחר שנברא בצלם.

“ה’ הוא במובן מסוים האַחֵר בהא הידיעה, האַחֵר כאַחֵר, האַחֵר המוחלט – ובכל זאת ההסדר שלי אתו תלוי רק בי. לעומת זאת הזולת, אחי, האדם – הרבה פחות אַחֵר מאשר האַחֵר המוחלט – הוא במובן מסוים אַחֵר יותר מהאל”, אומר עמנואל לוינס, הפילוסוף היהודי-צרפתי (1906 – 1995).

לגלות אחריות היא קבלת האחר והעזרה לאחר שכן זהו הביטוי הגדול ביותר של האמונה בקב”ה. כולנו נבראנו בצלם אלוהים וצווינו “ואהבת לרעך כמוך כי אני ה’ אלוהיך”.

צלם האלוהים של העומדים מולנו דרכו אנו שומעים את אלוהים. דרכו אנו משיבים את עצמנו ואת האחרים מן העבר השני. לגלות אחריות זהו המסר אותו מעבירה לנו התורה מעמידה בפנינו אתיקה של אחריות. האדם הנברא בצלם קיבל חופש אך לצד החופש באה האחריות.

האחר, לפי לוינס, הוא כל מי שאינו אני, החל בקרוב לי ביותר (בני זוג, ילדים), עם זאת, האחריות לזולת היא אינסופית, והיא כוללת לא רק את האחר הקרוב אלא גם את האחר הרחוק. לפי הפירוש שלו, ה’רֵעַ’ בפסוק “ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא יט י”ז) כולל גם את הנוכרי, והדבר משתמע מהנאמר בהמשך: “כאזרח מכם יהיה לכם הגֵר הגָר אתכם ואהבת לו כמוך” (ויקרא יט ל”ד).

איך נעצור את רצח האחר

בואו נצא למסע שראשיתו באדם הראשון הבורח מאחריות. לשאלת אייכה – היכן האחריות שלך הוא בורח ומאשים את האשה והיא בתורה את הנחש. ההמשך בקין. המוות הראשון בתורה הוא בריחה מאחריות כפולה – רצח אח והתחמקות במילים – “השומר אחי אנוכי”. רצח אח – רצח האחר וכן עלינו לשמור על האחר.

לוינס, פירש את הפסוק “את אחי אני מבקש”, שהאחר הוא בעיקרון אח, זאת אומרת שקיימת זיקה עקרונית בינו לביני. אלא שקיימת דרישה נוספת: לא מדובר כאן ביחס סימטרי ובשוויון, אלא חובותיי כלפיו עולות על מה שהוא חייב ביחס אליי. כך שהאחר הוא אח שיש לבקשו.

לאחר מכן תיבת נח והביקורת עליו, מולו מציבה לנו התורה את משה בתיבה. מול נח שדאג רק לעצמו ולבני משפחתו ולא ניסה ולו פעם אחת להשפיע על סביבתו. להושיט יד לאחר, ניצב משה שמרגע שבגר ויצא מהארמון מגלה אחריות, איכפתיות ואף מוכן לשלם מחיר על היותו אדם. הוא מגן על החלשים ונאלץ לעזוב עקב כך את הארמון, בסיני הוא מגן על החלשות למרות שלכאורה יכול היה לומר מה לי ולהן.

מול נח הדואג לעצמו ולאחר המבול שותה, משתכר וחוזר לעירומו המבייש עומד משה שממשיך ודואג לאחרים ומוביל את עמו במדבר.

ביום הכיפורים, בשיאו של היום נאזין כולנו להפטרת מנחה, לקריאה בספר יונה. שאלתם עצמכם מדוע דווקא ספר יונה נקרא ביום הכיפורים ולא ספר אחר. התשובה לדעתי טמונה בסיפור. יונה הבורח מאחריות והחזרה בתשובה לקיחת האחריות. ולקיחת אחריות לא על עם ישראל אלא על אנשי נינוה הרחוקה. לקיחת אחריות לא רק על אנשי קהילתי הקרובה אלא גם על בני האדם באשר הם. זהו המסר של ספר יונה וזהו המסר של יום הכיפורים, האמירה שכל אחר הוא אחד ויחיד וכדברי עמנואל לוינס: “פני האחֵר כִּפנֵי האלוהים”

האחר הוא הקובע את זהותו של האני: האני כשהוא לעצמו הוא ‘אדיש’. במלים אחרות: אי אפשר להישאר אדיש כלפי האנושי.

מושג ה’אחריות’ אצל לוינס נובע מן ה’אחר’, כשאחרותו של האחר מטילה עליי אחריות: “אני תופס את האחריות כאחריות כלפי האחר”. זו אינה אחריות סימטרית: האחר קודם לי, ועליי לגלות אחריות כלפיו, גם אם הוא לא יעשה כך כלפיי: “היחס הבינסובייקטיבי הוא יחס בלתי-סימטרי. במובן זה אני אחראי כלפי האחר בלי לצפות ליחס-גומלין, אפילו הייתי מתחייב בנפשי. יחס הגומלין הוא עניינו שלו”. בכך הוא חולק על מרטין בובר, המדבר על הדדיות בין אני ואתה ועל ז’אן פול סארטר, המתאר את היחסים בין האני והאחר כמאבקי שליטה – מי יהפוך את מי לאובייקט.

לוינס לוקח את האתיקה שלו מן היהדות שכן שבין שלושת הדברים עליהם נאמר יהרג ובל יעבור יש את איסור שפיכות הדמים, האחריות לחיי האחר. שפיכות דמים היא גם הלבנת פני האחר שנאמר: המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים. להלבין פנים זה גם לא להתייחס לאחר. להתעלם מקיומו.

בפתחו של יום החתימה על גזר דיננו בואו ונעשה צעד קטן ובעקבות לוינס שטוען שהפנים מעוררות למעשה את האחריות אצל מי שאינו מתחמק מלהביט בהם, נביט זה בזה ונגלה אחריות. נביט לשומר בכניסה לקניון, למנקה במקום העבודה, לכל אדם בו אנו נפגשים ואז  אולי האלף של האחר תזוז ותהפוך לבית וכך האחר יהיה לחבר ונחתם כולנו בתעודת בי. אי. – בן אדם.

גמר חתימה טובה!

הרב דובי חיון

 

***

COnCz79W8AAfM-O

בעקבות אירועי הדמים של הקיץ: אירוע לימוד פומבי על היחס לאחר על ידי מנהיגים דתיים יהודים, מוסלמים ונוצרים, לרגל עשרת ימי תשובה.

ביום א ז’ בתשרי, 20.09 יתקיים בבית החולים “שיבא” בתל השומר אירוע בינדתי מיוחד מטעם “רבנים למען זכויות האדם”. אל מול הפונדמנטליזם הגואה באזורנו והאלימות המתגברת, מבקש האירוע לקדם שיח סובלני בקרב הדתות והקבוצות החיות בארץ.

ארגון “שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם” – בשיתוף פעולה של המחלקה הבינדתית ומחלקת חינוך של הארגון – מזמינים את הציבור הרחב, לרגל עשרת ימי תשובה, לאירוע בינדתי ביום ראשון, ז’ בתשרי, 20.09 בשעה 17:30. האירוע יהיה ערב לימוד רב-דתי בנושא יחס לאחר, ויתקיים בבית החולים “שיבא” בתל השומר – אולם מס”ר (מרכז סימולציות רפואיות), באודיטוריום ע”ש ציפרקובסקי, בבניין ליד סורצקי.

לאחר הקיץ הקשה שעבר עלינו, על הרציחות והאלימות שבאו מתוך אי קבלת האחר, חלק מחשבון הנפש שלנו השנה הוא להתמודד עם האחריות שלנו, כחברה, לקורה אותנו. האם הדתות שלנו הן חלק מהבעיה והאם הן גם יכולות לתרום לשינוי חיובי? במפגש, ילמדו מנהיגי דת יהודים, נוצרים ומוסלמים, ביניהם שייח’ גסאן מנאסרה, הרב גלעד קריב והפטריארך של ירושלים, הבישוף ויליאם שומלי.

בנוסף, נתפלל לרפואה שלמה לאחמד דוואבשה ולכל קרבנות האלימות בחברה שלנו, וכן תפילה לריפוי החברות והדתות שלנו. אנו קוראים לציבור הרחב לאמץ את השיעור שלנו בנושא, וללמד בבתי כנסת, מתנ”סים, חוגי בית ובכל מסגרת בעשרת ימי תשובה.

من فَضلكم انضموا إلينا في حدث اللقاء بين الأديان “أسيريت يامي تشوفا” في العلاقة بالآخر، وذلك يوم الأحد 20\9\15، الساعة الخامسة والنصف مساءا. سيأخذ الحدث مكانا في مستشفى “شيفا تل هاشومير.” بعد الصيف المجتمع الإسرائيلي قد اهتز من خلال القتل والعنف ضد الآخرين، يجب أن تشمل “خيشبون نيفيش” الخاصة بنا على مسؤوليتنا عن كيف تنفجر صِراعاتُنا المُجتمعية بعنف. سيقوم القادة الدينيين اليهود، المسلمين والمسيحيين بالتدريس، وسنقوم بتأدية الصلاة لشفاء أحمد دوابشة وجميع ضحايا العنف في مجتمعنا. ندعو الجمهور بتدريس ونقاس درس (منظمة حاخامين من أجل حقوق الإنسان)  RHRالمُعَد حول هذا الموضوع خلال “أسيريت يامي تشوفا” في المعابد، المراكز المُجتمعية، التجمعات المنزلية، أو أي مُنتدى آخر مُلائم.

תודה לורה קופיאן על המאמר הזה, 

 

Tagged with: , ,
Posted in חגים, ניוזלטר 'קולנו'

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Events and Prayers Calendar
Subscribe to Weekly Newsletter ‘Kolenu’