דו”ח סיכום הכנסת ה-19 ומאמר של יזהר הס בקשר לבחירות הקרובות

 [shashin type=”photo” id=”4560″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]דו”ח סיכום הכנסתה-19:

מכון ‘על משמר הכנסת’, מיסודה של התנועה המסורתית, פרסם השבוע את דו”ח סיכום הכנסת התשע עשרה המנתח את עיסוקה של הכנסת ונבחריה בתחומים של דת ומדינה. הדו”ח מצביע שלראשונה סוגיות מתחום הדת והמדינה עלו על סדר היום הציבורי עוד בתקופת הבחירות ונטעו תקווה שהכנסת הזו תנחיל שינוי היסטורי בתחום זה. אך למרות זאת המסקנות מעוררות תחושה קשה של החמצה. לקריאת הדוח באתר ‘על משמר הכנסת’ לחצו כאן.

10 מנדטים חדשים

יזהר הס – תורת המספרים .  הועתק מאתר התנועה המסורתית.

כרגיל, הראשון לזהות הוא גפני, הוא הרגיש שהח”כים שסביבו בוועדות השונות, באותם סנסורים רגישים שיש רק לפוליטיקאים, מתחילים לקחת בחשבון עוד ציבור שקודם היה שקוף.  הוא גילה שחוק הגיור לא זז בלי להיות מתואם היטב עם נציגי הזרמים הלא אורתודוקסיים.  הוא נדהם ללמוד שהסדרי תפילה חדשים בכותל הולכים ונרקמים בגיבוי רחב של פוליטיקאים מימין ומשמאל, הוא ראה איך שיח זכויות חדש מתפתח ואיך התביעה לחופש בחירה בנישואים קונה לה אוהדים גם בקרב מפלגות שקודם לכן לא נגעו אפילו עם מקל בכל יוזמה שעשויה היתה לערער על המונופול האורתודוקסי בישראל.

כי הפוליטיקה היא קודם כל תורת המספרים.  יותר מ-7 אחוזים מהיהודים בישראל מזהים את עצמם כרפורמים וקונסרבטיבים (בערך חצי-חצי).  המספר הזה הכפיל את עצמו, קפץ ב-100 אחוז, בעשור האחרון.  עוד למדנו מהסקרים השונים (ובראשם הסקר של פרופ’ תמר הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה) עד כמה מגוון הציבור הזה.  הקהל הרפורמי נוטה פוליטית מרכז ושמאלה.  הקהל הקונסרבטיבי מרכז וימינה.  כלומר, לא מדובר בשבט פלורליסטי אחד, מוגדר וחד מימדי, אלא בצבור שמשקף במידה רבה את לב החברה הישראלית.  המרכז במובן הרבחב.  בדיוק אותו מרכז חמקמק שהכובש אותו לוקח את הבחירות.   

לפני שבועיים הופעתי בפאנל במרכז הבינתחומי.  הנושא היה בתי הדין הרבניים.  השתתפו בו ח”כ אלעזר שטרן, ח”כ דב ליפמן, עו”ד בתיה כהנא-דרור והרב יהושע פפר.  מנחת הפאנל שאלה אותי שאלה שרבים מחברי האורתודוקסים אוהבים לשאול:  “חילונים רבים טוענים שבית הכנסת שהם לא פוקדים הוא בית כנסת אורתודוקסי.  הזרמים הליברליים לא הצליחו לבסס לעצמם אחיזה בציבור, והם עדיין מיעוט זניח.  איך אתה מסביר זאת?”

סיפרתי על המחקרים השונים שמספרים סיפור אחר, אבל הרגשתי שיושבי הפאנל – אורתודוקסים כולם, מליברלית ועד חרדי – לא ממש מאמינים.  אז לקחתי סיכון.  ישבו באולם הדחוס בערך 250 סטודנטים, אולי יותר.  ביקשתי שכל מי שהשתתף בתפילה קונסרבטיבית או רפורמית ירים בבקשה את ידו. זה היה מראה מרגש, ים של ידים, יותר ממחצית מהסטודנטים והסטודנטיות הרימו יד.  האולם געש.  מבטי התדהמה של חברי לפאנל היו שווים את הסיכון.

הזריזים שבפוליטיקאים הנערכים לכנסת הבאה כבר הבחינו במגמה, ופועלים בהתאם ובדקו את לוחות הזמנים שלהם בשבועות שעד הבחירות.  כי אם מתרגמים למספרים, מדובר בכחצי מיליון מצביעים.  הוסיפו לזה את בתי המדרש הפולרליסטיים ואת הקהילות החילוניות, והנה 600 אלף איש ואישה שמאסו בסדר הקיים בין דת ומדינה. כשפוליקיאי רואה את המספר הזה, הוא מוריד שליש (“טוב, הגזימו” הוא אומר לעצמו)ואז מחלק ב-40 אלף קולות. יוצא לו 10 מנדטים.  כן, קראתם נכון: 10 מדטים.

זה לא “מגזר”, הם לא יצביעו לאינטרס פרטיקולרי, ובטח שלא ינהגו כעדר, אבל הדם כבר עולה להם לראש.  הסיסמה “יש יותר מדרך אחת להיות יהודי” לא תוציא עשרות אלפים לרחובות, אבל בהחלט תשפיע על מה שהם יעשו מאחורי הפרגוד ב-17 במארס.

עו”ד יזהר הס הוא מנכ”ל התנועה המסורתית.