[shashin type="photo" id="4605" size="medium" columns="1" order="user" position="right"]השבוע טרם דווח על פשע שנאה שבוצע כלפי ערבים אך, כפי שאתם רואים מהדיווח של התנועה המסורתית, רוסס גרפיטי פוגעני על בית כנסת מסורתי בירושלים.
פשעי שנאה מטרידים אמנם מאד, אך האם יש לתקשורת לגיטימציה להתייחס אליהם באופן שונה מאשר לריסוס גרפיטי או לפגיעה ברכוש? האם מוצדקת בחירתה לעסוק בפשעי שנאה, בעוד היא מתעניינת פחות ברצח של צעירה חפה מפשע, או בטרור של זריקת אבנים על מכוניות בכבישי ארצנו?!
לפני שאשיב לשאלה זו, ברצוני לציין שככלל אני מצפה מן התקשורת לדווח על כל אירועי האלימות, ובמיוחד על אלה שהם בבחינת אלימות המסכנת חיים. אסור בשום אופן להפוך את כל האירועים הללו למשהו שולי, כמו הידיעה על "כלב שנשך אדם". לדעתי גם על עבירות רכוש צריכה התקשורת לדווח, ואם לא על כל אירוע בנפרד לפחות סיכום יומי: כך וכך מכוניות נגנבו ובתים נפרצו וכד'. אין מקום לקבל מציאות של פשע כמובנת מאליה!
אך אם נשוב לשאלה – התשובה היא שאין למדוד פשעי שנאה לפי המעשה עצמו. פשעי השנאה אינם עוד פשע, הם אירועים שמטרתם לגרום לנפגעים להרגיש דחויים ולא רצויים. הם מוציאים אותם משלוות הנפש וגורמים להם לחוש אי נוחות בביתם, או במקום עבודתם. במובן זה פשעי שנאה הם סוג אחר של טרור, שבו הנזק הנקודתי אינו העיקר, אלא הנזק התודעתי, החוויה הציבורית, התחושה של קרבנותיו.
פשע שנאה נעשה על ידי מי שמכיר בשלטון, ולמרות זאת מפעיל כח על אחרים. הוא עושה זאת למרות שפעילותו, בעצם, מערערת את סמכות השלטון. הוא מפנה את מעשי האלימות שלו כלפי חברים בקבוצה אחרת, שיש לו בעיה איתם.
אין בעיני הבדל בין פשעי שנאה כלפי ערבים ישראלים או תושבי שטחים, אך אין ספק שהבחירה לפגוע בערביי ישראל מדגישה את הפן הגזעני של פשעי השנאה הללו.
ערביי ישראל, בין שהם מגדירים עצמם פלסטינים ובין אם לאו, בוחרים להתנהל כאזרחים במדינת ישראל, מקבלים עליהם ככלל את סמכות השלטון והחוק ומעורבים אזרחית בהנהגת המדינה.
מי שמפעיל פשעי שנאה כלפיהם אומר מפורשות, שאיננו מוכן לקבל את נוכחותכם פה, כי הם ערבים, ולעתים פשוט כי אינם יהודים. אמירות אלו עומדות במפורש בניגוד לכל חובה אנושית מוסרית, ולחובה החוזרת שלושים ושש פעמים בתורה: לדאוג לגר, לא לפגוע בו ולאהוב אותו.
חובתנו המוסרית היא לפעול להעמקת ההיכרות עם שכנינו, ולמען כינון יחסי שכנות בריאים ופעילים בינינו לבינם.
כתיבת תגובה