חגיגת סדר ט”ו בשבט

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בשבוע שעבר קיימנו סדר ט”ו בשבט – הסדר עצמו מקורו במנהג מקובלים, ובמהלך הסדר עסקנו בתכנים שונים ומגוונים. מדוע קיימנו סדר זה?

יכול להיות שהסיבה היא שצריך, שיש חובה הלכתית, אבל תשובה זו אינה מבוססת: כפי שציינתי המנהג של סדר ט”ו בשבט הוא מאוחר, ומעולם לא נקבע כהלכה או כחובה דתית. קיום סדר אינו מצווה שצריך לקיימה. 

סיבה אחרת היא שבסדר עוסקים בתכנים חשובים, בירורי ענייני הדת ויהדות – סיבה זו התקיימה בסדר במידת מה, אני מקווה כי לא יהיה מי שיתקן אחרינו, ואת חובתנו לטפח את הטבע גם למען (sustain) כי הסדר הדגיש את מחויבותנו לקיים את העולם הדורות הבאים. ייתכן שהיה מי ששם לב לשימוש בכלים מתכלים שנועדה לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלנו, ונדמה לי שכולנו חשנו קצת יותר הערכה לירוק שמסביבנו בעקבותיו.

גם המסע על דרכם של המקובלים שמסמן את ההבדל בין קליפה לפרי, ואת העובדה שפעמים רבות אנו מגנים על עצמנו בקליפות ונמנעים מלחשוף את הגרעין שבנו, ולעומת זאת במקרים אחרים אנחנו חשופים, אבל מי שטועם מאיתנו גם מרגיש את החלק הקשה שבנו – הוא קול שיכול לסייע לכל אחד מאיתנו בבניית העצמי שלו.

אך העיקר בסדר ט”ו בשבט זה הוא הקהילתיות, הביחד, השמחה המשותפת, השירה המשותפת והאכילה המשותפת. היחד הזה נותן לנו תחושת כח, שייכות, סיפוק; הוא גורם לנו להרגיש לא לבד, הוא מצמצמם את חרדת הקיום שלנו. המניין המשפחתי מציע חיי קהילה. קהילה היא מקום שבו אף אחד לא נשאר לבד, שבו יש מי ששם לב כשאתה חסר, שבה אתה נעזר ברגעי המצוקה שלך, ועוזר כי הדבר מעניק לך סיפוק ואושר. פעילות קהילתית היא סינרגטית כי במקרים רבים הנתינה לאחרים דווקא ממלאת אותך מטעינה אותך, פרגון הוא כלי שנותן הרבה מאד כח בסיטואציות כאלו, אבל לעתים מספיק להתבונן ולראות מה פעלו ידיך.

האירוע הקהילתי הבא שלנו הוא חג פורים – אנו מחפשים מתנדבים לתכנן חג זה. נשמח לארגן חילופי תחפושת וסיוע בהכנת תחפושת, נשמח גם לדאוג לכך שכל מי שירצה יזכה לביקור במהלך הפורים ומשלוח מנות, ואף לקיים סעודת משתה ושמחה – חגיגות הפורים הם תשובה לטענתו של המן מפוזר ומפורד – מפורד אולי בין העמים אך מגובש בתוכו, מקיים סעודות יחד ומתנות לאביונים ואף שולח מנות לכל אחד מרעיו, שמחנו מאד לראות כמאתיים איש שותפים לקהילתיות זו בט”ו בשבט, ואני משוכנע שהאירוע מילא רבים בתחושת סיפוק.