[shashin type="photo" id="4605" size="medium" columns="1" order="user" position="right"]בשיעור הראשון בבית המדרש בשלומי נשאלתי מה דעתי על המקרים האיומים בהם הורים פוגעים בילדיהם?
השאלה הטרידה את מוחי עוד קודם שנשאלה, אבל אני מודה שהייתה לי תחושה שהתגובה הראשונה הראויה היא שתיקה.
ובחשיבה שניה – חשוב לזכור שני עקרונות כשדנים במקרים כאלה, האחד העקרון שנלמד מפרשת עגלה ערופה, הקובע שלחברה יש אחריות על מי שנרצח בה. כמובן אחריות זה אינה מחליפה את זו של הרוצח ואף לא מפחיתה ממנה, ועם זאת גם לחברה אחראיות לרצח.
העקרון השני שנלמד מפרשת וירא, כמו גם ממעשיה של רבקה בפרשת חיי שרה, הוא הכנסת אורחים. הכנסת אורחים פירושה תשומת לב למי שמסביבנו בייחוד אם הוא חדש, זר ואינו מוצא את מקומו. אני מוצא שהכנסת אורחים היא מפתח לצמצום מצוקותיו של היחיד, ליצירת מסגרת טבעית בה אנשים יכולים ללבן את בעיותיהם ולהביע את אשר על ליבם.
קיומה של קהילה בישוב חצי עירוני היא כלי חשוב וחיוני ביצירת מסגרת כזו. הקידוש שלאחר תפילה מאפשר מפגש בין אנשים ופותח פתח לשיחה, וודאי שזה מה שקורה בארוחות קהילתיות וגם בשיעורים. על פי עקרון זה הוזמנו האורחים הנמצאים בכפר ורדים, עמיתי ברן, לארוחה בקהילתנו ביום שישי הבא.
אני מקווה שנהנה מחברתם של רבים בארוחה זו.
כתיבת תגובה