[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]לא להתרגל, זה הקול שדבק בי מאז ישבתי בכיכר אחרי הרצח של עלי דוואבשה ושירה בנקי. קול שנבע מן השיחות שם בכיכר ושאלות על למה יצאתם עכשיו? ובמה שונות הרציחות האלו מרציחות אחרות? התשובה שעוברת במוחי להרוגים ולנרצחים האחרים התחלנו להתרגל לאלה עוד לא. כמעט כאילו נרצחי פיגועים ונרצחים והרוגים אחרים הם בבחינת כלב נשך אדם, והם חלק מן המציאות שקבלנו על עצמנו.
ככל שאני מרבה בחשיבה, עולים בדעתי גם הרוגי תאונות הדרכים, אלה שאבדו בתאונות עבודה, חולים שמתו ממחלות, קרבנות פשע