[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]אי אפשר שלא להתיחס השבוע לשני מעשי הטרור שאירעו בצרפת. מעשים בלתי נסבלים הראויים לכל גינוי. רצח אחד כתגובה לקריקטורה, וקורא תיגר על חופש הביטוי ואילו השני אפילו בציור אינו יכול להתלות והוא פשע שנאה גזעני.
[shashin type=”photo” id=”4527″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”] בדרך כלל אינני מגיבה לשיח בפורמט זה כי משום מה תמיד זה גולש לטיעונים לא רלוונטים ולטונים צורמים. אך הפעם אחרוג ממנהגי זה ככותבת העמוד.
[shashin type=”photo” id=”4668″ size=”small” columns=”1″ order=”user” caption=”y” position=”right”]הפרשה עוסקת במרכיבים של הנהגת החברה: שופטים ושוטרים, נביא ומלך. הפרשה מדברת על המינויים שיש למנות עבור כלל החברה. יש צורך במלך – שלטון, בשופט להסדרת היחסים שבין אדם לחברו, בדיין ובנביא שידונו בעניני דת ומוסר.
[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]לאחרונה, עלה נושא חופש הביטוי לדיון ביתר שאת, ושתי סוגיות נדרשו לנושא ותויגו בשפה פוליטית כימין ושמאל, כאשר ביטוי העמדות הציבוריות תלוי במקרים רבים בעמדות פוליטיות. שני העניינים – זה של אדם וורטה וזה של אריאל זילבר, נידונו כבעיה של חופש הביטוי, והיה מפתיע לראות משני הכיוונים תמיכה בזכותו של האחד ובו זמנית התנגדות לחופש הביטוי של האחר.