[shashin type=”photo” id=”5069″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]מתוך ויקיפדיה תוכן הנושאים בהם עוסק משה בהמשך נאומו (מפרשת “דברים”) בפרשת “ואתחנן”.

[shashin type=”photo” id=”5069″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]משה מדבר לעם טרם היפרדו מהם ובוחר להזכיר להם מאורעות שונים. נראה מוזר משהו, לא?! מה הרעיון בסיפור הדברים? לשם מה סקירת העבר? נוסטלגיה זה דבר נחמד (אם כי אני מכירה מספר אנשים שאינם אוהבים זאת), מותר להעלות זכרונות וללמוד ולהפיק לקחים מה היה נכון וטוב וכדאי לבדוק שוב מה היה שגוי ויש להצר על כך ולא לחזור על התנהגות שגויה. אך יש לי הרגשה שיש סיבות נוספות לבחירתו של משה לפתוח את דבריו בדרך זו. אם רצונו לומר לעם צוואה רוחנית, מה היית מצפה שיאמר? אולי ידבר על כללי עשה ואל תעשה ברורים, מה צריך לעשות כיצד ראוי להתנהג ומה אסור לעשות, בדומה לדברי הנביא ישעיהו בהפטרת השבת [שבת “חזון”- “חזון ישעיהו בן אמוץ” (ישעיהו א’,1)] אשר אומר לעם במדויק מה לא לעשות [“הסירו רע מעלליכם מנגד עיני, חדלו הרע”( ישעיהו א’,16)] ומה כן צריך לעשות [“למדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה” (ישעיהו א’,17)] משה בחר בדרך של הזכרת אירועים שונים בקצרה, וברור שיש מסר בכל מילה שאמר ויש רבדים רבים ושונים בדברים.

[shashin type=”photo” id=”5053″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]אילו הייתי אחאב

[shashin type=”photo” id=”4668″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”] משה ממשיך בתהליך הפרידה מהעם, כשכולם ניצבים לפניו, ומתיחס לנושאים הבאים:

[shashin type=”photo” id=”4668″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”] החלק הראשון של הפרשה עוסק במצוות הקשורות בארץ ישראל והחובות של העלאת ביכורים ומעשרות לקיום המשרתים בקודש, וכחלק ממערך התמיכה הסוציאלית בעניים ובאלמנות.

[shashin type=”photo” id=”4668″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”] הפרשה עוסקת בכללי יציאה לקרב, אך האם באמת מדובר במלחמה, או במלחמה הפנימית של האדם מול יצרו. אמרה מפורסמת היא, כי זה אשר אינו חש כי מצוי הוא בעיצומה של המערכה מול יצרו, אות הוא, שהיצר כבר הצליח לנצחו, והוא שבוי עתה ברשתו בתנאים מבישים…

[shashin type=”photo” id=”4668″ size=”small” columns=”1″ order=”user” caption=”y” position=”right”]הפרשה עוסקת במרכיבים של הנהגת החברה: שופטים ושוטרים, נביא ומלך. הפרשה מדברת על המינויים שיש למנות עבור כלל החברה. יש צורך במלך – שלטון, בשופט להסדרת היחסים שבין אדם לחברו, בדיין ובנביא שידונו בעניני דת ומוסר.

[shashin type=”photo” id=”4524″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]מילדות לבשלות – ברוך ברנר לפרשת ויצא תשע”ג.

[shashin type=”photo” id=”4531″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]המקרא מציב את האחים התאומים יעקב ועֵשָׁו כ”טוב” מול “רע”, ומתוך התפיסה הזאת נבנו בצורה חברתית קשיחה גם היהדות וגם הנצרות.

[shashin type=”photo” id=”4534″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]על מנהג ההספד – ליאור טל לפרשת חיי שרה תשע”ג

[shashin type=”photo” id=”4539″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”]סודות ושקרים – דברים לפרשת וירא
הלוואי ששני זרים ינצחו את הזרות עצמה, את העיקרון האדיר והמחוקק של הזרות…