רבנים ממוני הרבנות או רבנים נבחרים ע”י קהילותיהם

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]ענייני רבנים ורבנות נמצאים גם השבוע על סדר היום, כאשר מועצת הרבנות הראשית בחרה לעסוק בהערכת כהונתו של הרב ריסקין, רבה של אפרת, ונראה שאינה נוטה להאריך את כהונתו. העילה הרשמית היא פרוצדוראלית; הרב הגיע לגיל שבעים וחמש, וכל רב בגיל זה  אמור להתייצב לבדיקת כשירות לפני מועצת הרבנות הראשית.

על פניו זו בדיקת כשירות מילולית ויכולת פיזית בסיסית. בפועל, וכך במרבית המקרים הארכת אפשרות הרב להמשיך בתפקיד נעשית ללא התיצבות לבדיקה זו.

במקרה הנדון יש למועצה כנראה מניעים שונים בדרישתם להתייצב לבדיקה הנ”ל. הרב ריסקין מנהל מדיניות מקלה בגיור,ואפילו מושיב בית דין עצמאי לצורך כך. מכיר דה פקטו בהסמכת נשים לרבנות, וכך מונתה ד”ר ג’ני רוזנפלד כמנהיגה רוחנית במועצה הדתית אפרת. הוא ותובע מדיניות אחרת  בכל הקשור לעגונות ולשימוש בהפקעת קידושין, על מנת לא ליצור מצב של עיגון, עקב עיכוב גט. בשלושתה נושאים אלה קרובה  עמדתו של הרב ריסקין יותר לעמדות הרבנים בתנועה הקונסרבטיבית מאשר לזו של רוב הרבנים האורתודוכסים בארץ ובייחוד של החברים במועצת הרבנות הראשית.

סיפורו של הרב ריסקין הוא מאד מיוחד, ו מדגיש את הבעייתיות בעצם מתן הסמכות למועצת הרבנות הראשית.

הרב ריסקין התחנך בארה”ב, הוא למד אצל הרב יוסף דב סולוביצ’יק , מההוגים החשובים ביותר של האורתודוכסיה המודרנית במאה ה-0 , והוסמך על ידו לרבנות. בין שאר תפקידיו שימש כרב קהילה במנהטן, ועלה לארץ בשנת 1983 עם כמאתיים משפחות מקהילה זו שהתישבו יחד עמו באפרת, סמוך להקמתה.  באופן טבעי הפך הרב ריסקין לרב היישוב, שמונה כיום כ-1800 משפחות. מעמדו של הרב ריסקין, כרבה של אפרת, אינו נובע ממינויה של הרבנות הראשית, אלא מכך שמרבית התושבים בחרו שהוא יהיה הרב של אפרת. מועצת אפרת פרסמה החלטה הקוראת לרבנות הראשית לאפשר המשך כהונתו, וראש המועצה הודיע שהרב ריסקין ימשיך בתפקידו כרבה של אפרת, גם אם המדינה לא תממן אותו.

בעיה מהותית היא בישראל שרוב רבניה נבחרו על ידי המדינה ללא קשר מספק לעמדת הקהילה בה הם משמשים.  ישנן שכונות בירושלים המחזיקות ברב שכונה שמרבית התושבים לא פגשו מימיהם, וכרבני ערים משמשים רבנים המייצגים פתרונות פוליטיים, ולא את עמדתם או רצונם של תושביהן.

כפר ורדים מחזיק במודל שונה לחלוטין. בפועל משמשים בכפר שני רבני בתי כנסת, ואלו נותנים שירות הן לבאי בתי הכנסת והן לכלל אוכלוסיית הכפר. הם נבחרים על ידי קהילותיהם וממומנים

(במידה ובהיקף בו שכרם ממומן) על ידי התושבים שבחרו לממן אותם, ומתשלום עבור שירותים (בעיקר הכנה לבר/בת מצווה). במודל זה הרב חייב להיות מתאים לתושבים (או לפחות לקבוצה מספיקה של תושבים), והוא אינו תלוי כלל בגופים מערכתיים דוגמת הרבנות הראשית.

המודל יוצר מצב של עבודה מתואמת ומשותפת, כאשר הרב חייב להיות מתואם לעמדותיהם של התושבים, וקשוב להן . באופן דומה, סדר היום שלו נקבע מצרכיה של הקהילה ורצונותיה. צריך לזכור שהדבר גם מגביל את הרב ותובע ממנו להימנע מהשמעת  עמדות שייצרו אי נעימות לקהילה. למשל בקהילות בארה”ב (בהם הרב תלוי באופן מוחלט בדמי החבר והתרומות של חברי הקהילה), רב מתקשה להעביר ביקורת על בני קהילתו והוא חייב להיות מאד יצירתי אם ברצונו לעשות זאת.

דומני, ששינוי במודל מינוי הרבנים והעסקתם הוא הכרחי, ויש ליצור מצב מעסיקיו של הרב הם חברי קהילתו או יישובו. כדי שהרב יהיה מחויב לעצב את סדר יומו על פי צרכיהם ורצונותיהם. הדבר ייצור יעילות ורלבנטיות והרב יציע שירותים ופעילויות המהווים חלק מסדר היום של קהילתו, יציע ערוצים רבים ומגוונים כדי להנגיש את היהדות ואת סדר היום היהודי לקהילתו. הדבר גם יעודד את הרב ליצור קהילה מקבלת ומקרבת שקל להצטרף אליה ונעים להיות בה. 

כדי להגיע למודל כזה גם הקהילה צריכה לבחור ברמת אחריות גבוהה יותר, ממש כפי שהצהירה מועצת אפרת, ולהיות מוכנה לקחת אחריות על תמיכה ומימון רבניה. שלא יווצר מצב בו אנו צורכים את שירותי הרבנים והקהילות מבלי לתת את חלקנו ( במידה ויש ביכולתנו לתת). בדומה הקהילה גם צריכה לקחת חלק פעיל בעיצוב סדר היום של שלה ושל רבניה .

עמדותיו ההלכתיות של הרב ריסקין נובעות מן הסתם מהשכלתו וניסיון חייו, אך כוחם נשען ומתחזק מהגב שהוא מקבל מקהילתו. ככל שירבו רבנים שיהיו שלוחים של קהילותיהם, כך תהיה ההלכה יותר קשובה וקרובה לצרכים של חברי הקהילה ושל הציבור היהודי בישראל. ולטעמי גם יותר קרובה לעמדות ההלכתיות הקונסרבטיביות / מסורתיות.