צום י”ז בתמוז יחול ביום ראשון הקרוב, 1/7/18

צום י”ז בתמוז הוא יום צום שנקבע לזכר נפילת העיר ירושלים וחורבן המקדש. ביום זה נפרצו חומותיה של ירושלים על ידי חילות האויב שנכנסו לתוכה. י”ז בתמוז הוא היום שפותח את “שלושת השבועות” – תקופה שבו נוהגים מנהגי אבלות, המגיעים לשיא ביום תשעה באב. תענית י”ז בתמוז היא הראשונה מבין ארבע התעניות שמוזכרות על ידי הנביאים. 

מדוע צמים? צום י”ז בתמוז מכונה “הרביעי” משום שהוא חל בחודש הרביעי למניין החודשים מניסן, הלא הוא חודש תמוז. נוהגים להימנע בו מאכילה ושתייה,ומוסיפים לתפילה את התוספות לתענית ציבור.

ימי האבל על חורבן שני בתי המקדש מתמקדים בימינו בעריכת חשבון נפש פרטי ולאומי אודות המצב החברתי והמוסרי של העם – עם קריאה לתיקון העוולות והקרעים שבתוכינו כדי לתקן ולבנות את חוזק האומה מחדש. חז”ל הדגישו כי חורבן בית המקדש נבע ממצבו הרוחני והמוסרי הירוד של העם והשחיתות של מנהיגיו. הצום הינו הזדמנות לייחל ולקוות כי הלמידה  מהעבר והפנמת הלקחים ממנו יש בכוחם להביא לתיקון הכשלים הללו גם בימינו אנו.

חז”ל מונים חמישה דברים שאירעו לישראל ביום זה, כפי שמובא בתלמוד בבלי במסכת תענית (כו): 

1. נשתברו הלוחות – משה ירד מהר סיני עם לוחות הברית וראה שהעם בנה עגל זהב והם רוקדים סביבו, לכן הוא השליך מידיו את הלוחות ושבר אותם, וביקש מהאלוהים לסלוח לבני ישראל על מעשיהם. אירוע זה מובא בתורה, ומתוארך לפי כך למאה ה-13 לפני הספירה.

2. בוטל קרבן התמיד– על פי התלמוד, הופסק קורבן התמיד, קורבן ציבור המוקרב פעמיים ביום ומסמל תמידיות. בימי חורבן בית ראשון פרץ הצבא הבבלי לירושלים, אך לא היה יכול להיכנס להיכל ה’, כי הכהנים התבצרו בבית המקדש. הכהנים המתבצרים המשיכו בעבודת הקורבנות עד ליום ז’ באב, אבל ביום י”ז בתמוז, שלושה שבועות לפני החורבן, הקריבו בפעם האחרונה את קורבן התמיד ובוטלו הקורבנות. אירוע זה ארע במאה ה-5 לפני הספירה.

3. שרף אפוסטומוס את התורה– קריעת ספר תורה על ידי חייל רומי שגם שרף אותו באש, מעשה זה שאירע ביז’ בתמוז הכעיס מאוד את היהודים שקבעו זכר לאירוע ביום זה.
4. הועמד צלם בהיכל– היוונים בעת מלחמת החשמונאים , במאה השנייה לפני הספירה, העמידו פסל של זאוס בבית המקדש. יש הטענים שהמעשה קרה בימי אדריינוס שהקים את פסל יופיטר במקום המקדש.
5. הובקעה העיר– התאריך י”ז בתמוז מאחד שני תאריכים קרובים בחודש תמוז. שניהם מציינים אירוע זהה הקשור לחורבן הלאומי בשתי תקופות היסטוריות שונות ובהפרש של כ- 650 שנה: הבקעת חומות העיר ירושלים בידי האויב – כשלב אחרון לפני כיבוש העיר וחורבן בית המקדש – גם בתקופת הבית הראשון וגם בתקופת הבית השני.
   בבית ראשון הובקעו חומותיה של ירושלים על ידי חיילי בבל בט’ בתמוז ובבית שני על ידי הרומאים ביז’ בתמוז. מאחר שחורבן הבית השני נחשב חמוּר יותר מחורבן הבית הראשון, נקבע התאריך המאוחר יותר – י”ז בתמוז – כיום צום לזכר הבקעת חומות העיר. בתאריך זה החל חורבנה של ירושלים וקץ מלכות ישראל.

תקציר דיני הצום:

משך הצום – הצום נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עלות השחר הוא הזמן שהאור הראשון מתחיל להראות במזרח, כ-72 דקות לפני הנץ החמה, שהוא הזמן שהחמה נראית במזרח. הצום נמשך עד צאת הכוכבים, כלומר עד שייראו שלושה כוכבים בינוניים ברקיע, שאז הגיע זמן הלילה. 

דיני חולים – הנביאים והחכמים קבעו את הצומות לאנשים בריאים, אבל על החולים לא גזרו לצום. מי שכאביו או חולשתו אינם מאפשרים לו להמשיך בשגרת חייו והוא נאלץ לשכב על מיטתו – נחשב חולה. וכן אדם חלש או זקן מאוד שמצטער בצום וחושש שאם יתענה יחלש ויחלה, פטור מן הצום. כך גם חולה שהתרפא אבל עדיין מרגיש חולשה וחושש שאם יתענה תחזור מחלתו פטור מהצום, וכן כל אדם שיודע שאם יצום עלול לחלות – פטור מהצום.

בין המצרים – מי”ז בתמוז עד ט’ באב: מיום י”ז בתמוז מתחילים ימי “בין המצרים”. שלושת השבועות שבין י”ז בתמוז ל-ט’ באב מכונים “בין המצרים” ונוהגים בהם מנהגי אבלות. בין היתר, לא לובשים בגד חדש, לא מקיימים טקסי חתונה, לא מסתפרים ולא שומעים מוזיקה. תשעת הימים האחרונים בימי “בין המצרים”, החלים בין ראש חודש אב ל-ט’ באב, מכונים “תשעת הימים”.

מנהגי בין המצרים:

• יש שנזהרים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין באותם הימים, ובמיוחד החל מראש חודש אב.
• ממעטים בעריכת שמחות בתשעת הימים שמראש חודש אב ועד לתשעה באב.
• נוהגים לתת צדקה, כמו שנאמר: “ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה”.

השנה יחולו י”ז בתמוז וצום ט’ באב ביום שבת ולכן שניהם יידחו ליום ראשון הצמוד למועדם, 1/7/18 ו-22/7/18 [החל מהערב לפני, מוצאי שבת ה-21/7/18].

​