[shashin type=”photo” id=”7577″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”] עמי ווטרמן שלח אלי את המכתב שהועבר אליו על ידי דודתו, והציע לפרסמו ב”קולנו” לקראת יום ה-2 בנובמבר במלאת 100 שנים להצהרתו של בלפור, על הקמתו של בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, בתאריך זה בשנת 1917.
עדיין זכורים לי הימים, בטרם קום המדינה כשלתאריך זה היתה משמעות של כמעט חגיגת עצמאות, יום בו כל הישוב העברי בארץ ישראל חגג בטקסים ובעצרות את ההכרה הראשונה בתנועה הציונית. מן הראוי שנזכור ותודה לעמי על העברת החומר.
אסתי
“שלום לכם,
אני נתלית באילן גבוה. יהודה הלוי כתב ”לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב”.
אני בחיפה ולבי בראשון לציון מקום שורשי.
בשנת 1917, כאשר ניתנה הצהרת בלפור, אמי (נכדתו של אחד המייסדים) היתה ראשונית בת 21.
סיפרו על סבתי שתלתה את נוסח ההצהרה על הקיר ומדי פעם ניגשה והודתה לאלוהים.
והנה יש לנו הזדמנות לדעת כיצד חגגו בראשון שנה לאחר מכן, כאשר מלאו שנה להכרזה.
בזמנו צילמתי במוזאון ראשון את הכרזה הזו:
תושבי ראשון חגגו חג לאומי בנוסח של חגיגה עממית עם דגלים לאומיים וחלונות מוארים.
ראו גם את השורה התחתונה בקשר להכנת דגלים.
בכרזה מדובר על מודעה מיוחדת שבה יפורסמו פרטים – וחבל שאינה בידי.
הצהרת בלפור היתה הכרה בינלאומית ראשונה בציונות.
על סמך ההצהרה הזאת אישר חבר הלאומים את המנדט של בריטניה על ארץ ישראל.
הצהרת בלפור נזכרת גם במגילת העצמאות.
בברכה, ניצה וולפנזון”
ביום שני, 30 באוקטובר 2017, תפתח במוזאון ראשון לציון תערוכה לרגל מלאת 100 שנים להצהרת בלפור.