פורים על שום מה??

[shashin type=”photo” id=”4999″ size=”small” columns=”1″ order=”user” position=”right”] “פורים – על שום מה??” – תקציר מקורות חג הפורים, ועיקרי המצוות הנהוגות בו.

על חג פורים

“כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה- כך משנכנס אדר מרבין בשמחה”

(בבלי, מסכת תענית, כ”ט ע”א)

רקע היסטורי

מְגִילַּת אֶסְתֵּר, האחרונה בחמש המגילות שבקובץ כתובים. מסופר בה כיצד הצילה אסתר היהודייה, אשר הייתה לאשת אחשוורוש, את יהודי האימפריה הפרסית. החוקרים חלוקים בדעותיהם באשר לערכה של המגילה כתעודה המתארת מאורע היסטורי, אך רובם מסכימים שהיא בעלת רקע היסטורי מסוים.

מהלך האירועים המתואר במגילת אסתר מתרחש בימי מלכותו של אחשוורוש על פרס ומדי. במחקר המקראי קיימות סברות לפיהן אחשוורוש הוא המלך הפרסי חשאיארשא (קסרקסס ה-1 ביוונית), שישב במלכות בשנים 465 – 485 לפני הספירה.

 על פי המסופר, בעקבות סירובה של ושתי, אשת אחשוורוש, להופיע במשתה מלכותי ביקש אחשוורוש להחליפה באחרת. לשם כך נערכו חיפושים בכל מדינות ממלכתו (כ-127 במספר: “המולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה”; אסתר א א). בסופם של החיפושים נבחרה אסתר היהודיה לאשת המלך ולמלכה. אסתר, בתו המאומצת ובת דודו של מרדכי היהודי, הסתירה מהמלך, בעצת מרדכי, את עובדת היותה יהודיה.

 בחלק מרכזי מהמגילה עומד סיפור העימות בין המן, ראש שרי המלך, למרדכי. סירובו של מרדכי להשתחוות בפני המן הביא את האחרון ליזום את השמדת כל היהודים (“כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש, עם מרדכי” (אסתר ג ו). המן קיבל את הסמכת אחשוורוש לביצוע ההשמדה בי”ג באדר. צו הנושא את שם המלך וחותמת טבעתו נשלח לכל רחבי הממלכה והוקם עץ לתליית מרדכי היהודי.

לאחר שסיפר מרדכי לאסתר את דבר המזימה, קרא מרדכי בשם אסתר לכל יהודי שושן לצום, כדי להעביר את רוע גזרותיו של המן (ומכאן תענית אסתר). מקץ שלושה ימים הלכה אסתר למלך אחשוורוש וגילתה לו, בעת משתה שנערך בנוכחות המן, את דבר היותה יהודיה. בעקבות סיפורה של המלכה שינה אחשוורוש את רוע הגזרה וציווה לתלות את המן ואת בניו. את מרדכי מינה אחשוורוש למשנה למלך.

מאחר ועל פי חוקי הממלכה לא ניתן לבטל צו שניתן בשם המלך ונושא את חותם טבעתו, לא ביטל אחשוורוש את הצו להשמדת היהודים, אך הוציא תחתיו צו נוסף, המתיר ליהודים להגן על נפשם כנגד הקמים להורגם ולהשמיד את אויביהם. ביום שנועד להשמדה, לחמו היהודים ולבסוף גברו על אויביהם. הנצחון נחגג במשתה אשר לזכרו ולזכר ניצחון היהודים על מבקשי נפשם נקבע פורים כחג לדורות הבאים.

 לקראת סופה של המגילה מתוארים מנהגי פורים, כפי שנכתבו בידי מרדכי: משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.

חג הפורים, אם כן,  מציין את המאורע ההיסטורי שבו ניצלו היהודים מפני גזרת השמד שהטיל המן האגגי בימי מלכות אחשוורוש. מרדכי היהודי שולח את אסתר, אחייניתו, לארמון המלך, וביחד הם מסכלים את מזימתו של המן, ו”נהפוך הוא”, היהודים הורגים באויביהם.

 

בסיפור המעשה, המתואר כפי שסופר לעיל, יש אלמנטים מיתיים רבים: מרדכי ואסתר אינם שמות יהודיים, ויש הסוברים כי הם שאובים משמות של שני אלים בבליים, מרדוך ואישתר. מרדכי הוא נצר למשפחת שאול המלך, והמן הוא צאצא של עמלק. שאול, כמסופר, הכה את עמלק, אך חטאו הגדול בכך שלא סיים את העבודה, וריחם על עמלק. כאן, נפגשים שוב עמלק ושאול, והפעם מרדכי אינו מותיר קצוות, ומוכיח את גודל החטא של שאול, שכן מסתבר שעמלק באמת קם בכל דור ודור להרוג את היהודים.

על פי סברה אחרת, חג הפורים התקבל בתחילה אצל יהודי פרס ומקורו בסביבה האלילית. יהודים חגגו שם חג שהיה נהוג אצל שכניהם עובדי האלילים, בכל שנה, באמצע החודש האחרון לחורף. לחג זה היה אופי של חג ראשית האביב, יום הילולה ושכרות, משחקים וליצנות.

 

ממצוות ומנהגי חג הפורים:

 

• קריאת מגילת אסתר:

הקריאה במגילת אסתר היא המצווה העיקרית הקשורה בפורים:

 

“והכל חייבים בקריאתה -אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכין את הקטנים לקרותה. ואפילו כוהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. וכן מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצוות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה”  (רמב”ם זמנים, הלכות מגילה).

 

מגילת אסתר מגוללת את סיפור ניצחונם של היהודים על אויביהם שביקשו להשמידם. לסיפור יש מוסר השכל שבבסיסו האמונה באלהים ובעם היהודי, ובצידו נחמה ליהודים וסמל לנצחיות של אומה, שלא ניתן להכחידה.

 

נהוג לקרוא את המגילה בציבור פעמיים: בערב החג ובבוקרו. בהתאם לכתוב במגילה, בערים מוקפות חומה (ירושלים) החג נחגג בט”ו באדר, ובערים שאינן מוקפות חומה, אליהן הגיעה הבשורה על ביטול הגזירה יום קודם לכן, חוגגים את פורים בי”ד בניסן. עם השנים, השתרשה מסורת “למחות” את שמו של המן, כפי שיש למחות את זכר עמלק (שהמן הוא מזרעו), ונהוג להקים רעש גדול כאשר המילה המן נקראת.

המנהג לקרוא את המגילה בפורים עתיק ביותר: במסכת מגילה (המוקדשת כולה לענייני קריאתה ולשאר המצוות הקשורות בפורים) מסופר על חכמים שונים, שקיימו את מצוות קריאת המגילה בשעת השמד, ובכך סיכנו את עצמם. רבי יהודה הנשיא העיד, כי בימי ילדותו, בשעה שהיה בעיר לוד, נכח בקריאת המגילה בלילה. כן מספרת האגדה על רבי מאיר שהלך לעיר עסיא לעבר את השנה ולא מצא שם מגילה שממנה יוכל לקרוא. משנוכח לדעת כי לא יוכל להשיג מגילה ממקום אחר, כתב את כל המגילה על קלף כשר מזכרונו.

 בימינו פסקה ההלכה, שמי שאין בידו מגילה כשרה, יכול בשעת הדחק לקרוא את המגילה מתוך ספר מודפס. בשעה שקוראים במגילה נהוג לגלול אותה מספר פעמים כמין איגרת. גם מנהג זה קדום – מתקופת הגאונים, ומצאו בו רמז לכתוב בה: “על כל דברי האיגרת הזאת”.

 בתקופת המשנה היו נוהגים לקרוא את המגילה החל ביום י”א באדר ועד יום ט”ו לחודש זה. הצורך בהקדמת הקריאה נבע מכך, שבני הכפרים לא היו בקיאים בקריאת המגילה, ויכלו אפוא לקחת חלק בקריאתה רק בבואם העירה בימי השוק – ימי שני וחמישי. ברוב הערים נהגו לקרוא את המגילה בי”ד באדר, ובערים המוקפות חומה מימי יהושע בן-נון – בט”ו לחודש.

• משלוח מנות ומתנות לאביונים:

מצווה לשלוח מנות (לפחות 2) לחברים ולשכנים, לזכר היהודים שחגגו את ביטול הגזירה “במשלוח מנות איש לרעהו”. מצווה חשובה נוספת לתת צדקה (“מתנות לאביונים”) כדי שגם דלי העם ישמחו בחג זה.

נוהגים גם במתן “מחצית השקל” לעניים במסגרת “מתנות לאביונים” – מתן מחצית השקל המקראי שווה בערכו היום  ל -23 ₪.

 

• סעודת פורים:

במחצית יום החג נהוג לערוך סעודת שמחה, לאכול ולשתות לשכרה “עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי” (עד שלא ניתן להבחין בין המן למרדכי) (תלמוד בבלי, מסכת מגילה דף ז’ ע”ב).