עם הפסקת האש במבצע “צוק איתן”

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בשבועות האחרונים עסקתי בעיקר במבצע “צוק איתן” או במלחמה. השבוע אני מקווה שזה הטור האחרון שיעסוק במבצע זה.

למרות תחושת התסכול המסוימת שחלקנו נושאים עם הכרזתה החד צדדית של ישראל על הפסקת אש, וחלקים אחרים שחשים הקלה, ללא כוונה לנקיטת עמדה פוליטית, ניתן לכוון לכמה תובנות שמאפשרות לראות את הפסקת האש בפריזמה נוספת.

אינני פרשן צבאי או מדיני ולכן איני מנסה להכריע האם העיתוי הוא הנכון ביותר, אלא להציע התבוננות נוספת ליציאה החד צדדית מעזה, דווקא מתוך הפן היהודי הלכתי תרבותי.

בעזה חיים כמיליון ושמונה מאות אלף בני אדם, מרביתם אינם שותפים ללחימה בישראל, חלקם אמנם בחרו או נאלצו לשמש מגן אנושי ללוחמי החמאס ויצרו בכך דילמות אתיות מורכבות וקשות, אך הם אינם נמנים על הלוחמים בנו.

התורה וההלכה אינן מתירות לפגוע במי ששונא אותך, נהפוך הוא, הן מחייבות לעזור לו. אך בניגוד לשונא, ההלכה מחייבת פגיעה במי שבא להורגך.

הערכה סבירה היא כי את מרבית תושבי רצועת עזה אפשר לקטלג כשונאים, חלקם אף כשונאים שהיו רוצים במותנו, אך הם אינם עושים שום פעולה מעשית כדי לגרום לכך. לכן מהפן ההלכתי יוצא כי מותם של אלו הוא עצוב, כואב וככל הנראה היה הכרחי (לא מהפן ההלכתי אלא מתוך שיקולי הקרב), אך בשום אופן איננו דבר רצוי או מטרה בפני עצמה. לכן הפסקת הלחימה בעזה, ואף כצעד חד צדדי, פירושה כי אנו מצמצמים את מותם של אלו, וכבר כאן אפשר לראות צד מבורך.

צד נוסף מטמין בצידו אתגר, המצוי דווקא בפרשנות נוספת, הסתכלות המזמינה אתגר רוחני גבוה יותר, אתגר ברמה האישית ולא רק הקבוצתית לאומית, זו פרשנות מתוך מה שנאמר במסכת אבות דרבי נתן:

 איזהו גבור שבגבורים, זהו שכובש את יצרו … ויש אומרים, מי שעושה שונאו אוהבו.

המסכת מציעה שתי קריאות למושג גיבור, הראשון מי שמצליח להתגבר על היצר ועל הדחף, גם כאן מדובר באתגר רוחני לא פשוט, שלעתים יש לו גם השלכות ליחסים בין שני אנשים, כאשר היצר כרוך גם בפגיעה באדם אחר, כמו לכעוס, להכות או כל דבר אחר. השני הוא לקחת את הגבורה ולנתב אותה כדי להפוך שונאו לאוהבו. ברמה הבין אישית זהו אתגר שאנו מסוגלים להזדהות איתו, אם כי יש להניח, הוא נראה לנו כמו אתגר גדול מאד, ולעיתים אנו מעדיפים להימנע במקום להגיע לשם. מערכות יחסים רבות תקועות במצב ביניים כאשר שני הצדדים אינם מאמינים כי הם ברות תיקון.

ביחסים בין עמים אנו נוטים לראות בה משימה בלתי אפשרית, ועדיין לא צריך לוותר על השאיפה, על התקווה –  לא תוך עצימת עיניים, ולא תוך המנעות משמירה על בטחוננו, אבל כן מתוך הבנה שזהו המצב הנעלה יותר כאשר שונאינו הופכים לאוהבנו.